מרירות בדרך לשלום

סיגל אהביאל

בספירת העומר אנו סופרים שבעה שבתות עד שזוכים להגיע אל היום המיוחל בשבועות שהוא החיבור הגדול בין הקב"ה, החתן המהולל, וכנסת ישראל כלתו החסודה.

 

חז"ל מקבילים את המהלך הזה לקשר בין איש לאשתו. האישה גם כן סופרת שבעה ימים כדי להיטהר לבעלה.

 

מה ניתן ללמוד מהמהלך הרוחני הזה של החיבור בין הקב"ה וכנסת ישראל על הקשר בין איש לאשתו?

 

הבה ונתבונן בתחילת המסע שלנו כעם לקראת האיחוד עם הבורא במעמד הר סיני – שעבוד מצריים. כל הסבל הרב שעברנו במצריים לא היה אלא למטרה אחת – צרוף הנפשות בכור ההיתוך ככתוב "צרפתים כצרוף את הכסף" (זכריה יג ט) שבעקבות הצרוף הזה הפכנו ראויים לחיבור הקדוש והנשגב עם בורא עולם.

 

בהמשך המסע התורה מתארת לנו צירוף נוסף שעובר עם ישראל מיד לאחר יציאת מצרים התחנה במרה. התורה מספרת שבמרה המים היו מרים ולכן לא יכולנו לשתותם והיינו צמאים ונרגזים. בהמשך מספרת התורה על המאורעות במרה – "שם שם לו חוק ומשפט ושם ניסהו". מהו אותו חוק ומשפט? ומהו הניסיון שמנסה אותנו הקב"ה? וכיצד כל הנ"ל קשור לאיש ואשתו?

 

אומר רבי נתן בליקוטי הלכות (בציעת הפת) החוק והמשפט ששם הקב"ה הוא – אי אפשר להגיע לשום מדרגה בקדושה אלא על ידי שקודם עוברים דרך מרה – מרירות. כדוגמת אדם שפשטה בגופו מחלה חלילה, על מנת לרפא אותו דרך הרופאים לרשום לו תרופות מרות. כך גם ברוחניות בחיבור בין הנשמה לבוראה – כאשר הנשמה רחקה מבוראה הדרך לרפא אותה היא על יד מרירות. זהו ניסיון המרירות שעלינו לעבור בדרך לכל דבר שבקדושה ככתוב – "ושם ניסהו".

אומר לנו בורא עולם "אם תרצו להגיע לקרבתי בהר סיני עליכם לעבור את ניסיון המרירות תחילה". כמאמר הפסוק (ישעיה לח, יז)"הינה לשלום מר לי מר"- לפני השגת השלום והשלמות עלינו לעבור דרך מרירות.

 

כך גם בחיבור בין איש ואשתו – אי אפשר להגיע לשלום בית ולחיבור בין בני זוג אלא על ידי שעוברים דרך תקופה של בניה שכרוכה במרירות.

 

כמה מקרים של עגמת נפש בקשר הנישואין, ואף גרוע מכך גירושים, היו נמנעים אם היו משכילים בני הזוג לחצות את ים המרירות בדרך אל אי האושר.

 

אולי עתה תשאלו "כיצד חוצים את ים המרירות?"

 

את התשובה לשאלה זו מרמז לנו שולחן סדר פסח.

 

מגלים לנו חז"ל ראשי תיבות של הכרפס אותו אנו אוכלים בליל הסדר הינם – כלל ראשון פה סגור. כולנו יודעים את כוחה של מילה. וחז"ל מגלים לנו במסכת מגילה "מילה בסלע משתוקא בתרין" – מילה שווה סלע שתיקה שווה שני סלעים. לפני ש"יורים" את המרירות שבליבנו חזרה אל "האחראי לה" לטעמנו, רומז לנו שולחן הסדר – עצור! לפני שאתה "יורה" התבונן – לאן המילה הזו תוביל את הקשר? לבניה או חלילה להרס? כלל ראשון – הפה שלנו ברשותנו ולא אנחנו ברשותו.

 

עצה נוספת מגלה לנו המרור אותו אנו כורכים בחרוסת. המרור שמרמז על המרירות שעלינו לעבור לפני כל חיבור בקדושה נכרך יחדיו עם החרוסת. אומר רבי נתן חרוסת אותיות חס רות. אומרים לנו חז"ל שרות המואבייה נקראת בשמה רות על שם שיצא ממנה דוד המלך שריווה לקב"ה בשירות ותשבחות. מכאן, אומר רבי נתן, אנו למדים שעלינו לכרוך את המרירות שבחיי הנישואין עם הודיה להשם ולדעת שכל מה שעובר עלינו אינו אלא רצונו ולטובתנו הנצחית. האמונה הזו וההודיה לבורא בכל מצב נוסכת בנו כוח להתמודד עם הניסיונות הרבים בדרך אל המטרה.

 

ועתה כאשר אנו מצוידים בהכנעה לחוקו ולמשפטו של בורא עולם האומר שאין שום השגה אמיתית בקדושה אלא על ידי המרירות שקודמת לה – אנו יכולים להמשיך הלאה ולגשת לעצה השלישית – למלאכת הבירור הכרוכה בתקשורת בין בני הזוג.

 

כשם שבספירת העומר אנו סופרים שבעה שבועות כנגד בירור שבעת המידות שבנפשנו (חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד ומלכות) לטהרם מכל סיג על מנת שנוכל להתאחד עם הבורא – כך גם על מנת להתאחד עם בן זוגנו עלינו לעבור דרך בירור המידות שבנפשנו וקיומם בקשר שבינינו. נשאל את עצמנו – איך מתנהל החסד שבינינו- האם אנו גומלים חסד זה עם זה? איך הגבורה – האם אנו מתגברים על קשיים ביחד או שמא הקשיים מפרידים בינינו? איך התפארת – האם אנו מרחמים זה על זה ואמיתיים זה עם זה? איך הנצח – האם אנו נאמנים זה לזה? איך ההוד – האם אנו מודים זה לזה על הטוב שקיבלנו זה מזה? או מכירים בטוב שיש בבן זוגנו? איך היסוד – האם אנו נוהגים בצניעות בביתנו? כידוע שצניעות שבבית מכפרת על הבית. איך המלכות – האם אנו ממליכים את בורא עולם על חיינו המשותפים או שמא אנו מנסים לשלוט ולהשליט את דעתנו האישית על הכל?

 

אך נזכור ולא נשכח – אי אפשר לעבור את הבירור הזה שיוביל אותנו לידי חיבור אמיתי עם בן זוגנו אלא על ידי שנסכים ונכיר בכך שקודם עלינו לעבור דרך מרה. אם נסכים לסבול את המרירות בהכנעה יהיה לנו את הכוח הנצרך כדי לעבור את הבירור שיוביל לאיחוד נשמותינו.

 

אומרת לנו התורה בהמשך המאורעות במרה "כל המחלה אשר שמתי במצריים לא אשים עליך כי אני השם רופאך" מסביר לנו רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן סימן כז) שבאמת הגיע לנו מצד מעשינו שכל המחלה ששם הקב"ה במצריים תעבור גם עלינו. אך הקב"ה רחמן הוא ומרפא את מחלות נפשנו ברחמים לכן אף על פי שבאמת מגיעה לנו מרירות רבה כדי להירפא ממחלתנו, בכל זאת הוא מרחם ושולח לנו טיפה של מרירות הנצרכת בלבד כדי לרפא את נפשותינו. מוסיף ואומר רבי נחמן שמי שלא ישכיל לסבול את המרירות המועטת הזו בהכנעה או אז אדם זה נמצא בסכנה גדולה. כי אז שולחים לו משמיים את המרירות השייכת לו באמת כפי מעשיו – אשר היא קשה מנשוא.

 

יהי רצון שנזכה להכיל את המרירות הנצרכת לעבור עלינו מתוך אמונה שלמה ומכוח זה נזכה לברר ולטהר את נפשנו מכל סיג ולהתחבר בחיבור אמיתי עם בוראנו ועם בני זוגנו.

מוזמנים לשתף אחרים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מהספריה שלנו:
ice-creams-with-shells-beach
סיגל אהביאל
הקיץ בפתח ועימו 'רעש' רגשי ומחשבתי, שמחות ומפגשים מתוקים שאיתם מגיע גם, כן גם, פיזור יישוב הדעת…
carnival-mask-front-blurred-lights
סיגל אהביאל
לתחפושות בפורים מסר מאוד ברור – העולם הזה הוא תחפושת אחת גדולה! כי כשאנחנו מפנימים שכל העולם…
מחוסר שליטה לאור בהיר
סיגל אהביאל
 על דרך המליצה ניתן לומר שפורים הוא חג השחרור. הכיצד? כי בפורים מתבקש מאיתנו להמציא מתוכנו את…