בס"ד
גדולה ונשגבה היא היכולת להודות על כל הטוב הנסתר מעיננו אף בעת היותו עלום ורחוק. לזאת יקרא "הודאה של לפני הישועה". הודאה זו הופכת אותנו לחיילים בצבא השם אשר מסרבים בגבורה להתחבר עם הייאוש ומתעקשים לראות בעיני רוחם אור שעדיין לא נראה באופק.
כל חג מחגי השנה בין אם נצטווינו עליהם בתורה ובין אם קבעו אותם חז"ל לדורות נושא במהותו עבורנו שתי בשורות – בשורה אחת היא הארתו הרוחנית של החג אותה הוא פורש על נשמותינו ובשורתו השנייה הינה העבודה הרוחנית השייכת לו והנפתחת עבורנו בכוחו.
הארתו הרוחנית של חנוכה עבורנו הינה הארת כוח הביטחון בהשם. כוח שיכול להפוך את כל המצבים הכי בלתי אפשריים לאפשריים.
החשמונאים שישה במניין יצאו לקרב בלתי אפשרי אל מול אלפי חיילים רבים וחזקים מהם -ויכלו להם. כל זאת בכוח הביטחון הבלתי מעורער בהשם שנסוך היה על ליבם. יופייה וכוחה של מידת הביטחון היא בזה שנופחת באוחזים בה רוח אחרת אשר נושאת אותם לפעול במציאות כאילו כבר קרתה הישועה. ומי יוכל לרוח כזו?
בשורת העבודה של חנוכה היא בשורת ההודאה וההתחדשות. הודאה על שום שנאמר "על כן קבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל.." וההתחדשות על שום שאומר רבי לוי יצחק מברדיצ'וב בספרו "קדושת לוי" שחנוכה זה לשון התחדשות. בבחינת "מזמור שיר חנוכת הבית.."
אם נחבור את עבודת ההודאה וההתחדשות כאחד יתגלה כי בחנוכה מאירה יכולת – ההתחדשות בהודאה להשם.
ההתחדשות בהודאה להשם הינה היכולת להודות להשם בכל פעם שוב ושוב ממקום חדש. לגלות בכל פעם מחדש פן נוסף של טובו אשר הפליא לעשות עימנו. אם הודינו לו על ישועה שעשה עימנו בעבר אז לחזור ולהודות לו על אותה הישועה מתוך זה שגילינו פן נוסף ונפלא אחר שלא נגלה לעיננו עד עתה באותה ישועה עצמה.
משל לכלה שמקבלת מיקסר מחברות הסמינר ליום חתונתה. היא מודה בחום לחברות אך בינה לבינה בלי לגלות לנפש חיה היא לא ממש יודעת מה לעשות עם המיקסר הזה. הוא בהחלט נראה כמכשיר בעל מעמד חשוב בקרב חבריו למטבח אך יכולותיו עוד נשגבים מבינתה. לימים רבו השבתות אשר לקראתן מצאה את עצמה הכלה החדשה טורחת ואופה מטעמים במטבחה. המיקסר העלום הפך להיות חבר נאמן להפקת שבתות לתפארה עבור הזוג הצעיר.
או אז מצאה הכלה הלא טרייה הודאה חדשה לחברותיה על המתנה הנפלאה והשימושית. אומנם כבר הודתה להן מקרב לב אך עתה יודעת יותר על מה היא מודה והודאתה גדלה והעמיקה ללא שיעור.
כך גם אומר רבי נחמן בתורה ו' בליקוטי מוהר"ן – אמנם התשובה מעלתה נשגבה ובכוחה לפתוח שערים לקרבת השם ולישועה אך אין להסתפק בתשובה שעשינו אלא לעשות שוב תשובה על תשובתנו הקודמת וכך עד אין סוף… תשובה על תשובה.. באותו אופן עלינו לקיים הודאה על הודאה. להודות מחדש על אותה ישועה ממקום עמוק יותר.
הודאה של לפני הישועה והודאה שלאחריה
איך מתחדשים בהודאה להשם? איך מוצאים נדבך נוסף בתוך הישועה שהכרנו ועליה הודינו?
התשובה לכך טמונה בעובדה כי יש שתי בחינות של הודאה להשם – הודאה של לפני הישועה והודאה של אחרי הישועה.
שונות הם בתכלית שתי ההודאות הללו ושתיהן יחדיו הופכות את ההודאה למעיין נובע של התחדשות וצמיחה רוחנית. הודאה על הודאה..
הודאה של לפני הישועה הינה היכולת שלנו להודות להשם על טובו וחסדיו המופלאים בעוד אנו שרויים בעיצומו של שיא אחיזת הניסיון וישועתו נשגבת מעינינו. היכולת להודות על הטוב שסמוי מעיננו בעצם תוקפו של הניסיון. כאשר עדיין החושך והכאב לופתים את נימי נפשנו בכל אונם ומסרבים לאפשר לנו לראות כיצד תצמח ישועה מתוך אפלה חשוכה זו דווקא אז להודות על הטוב הטמון עבורנו בניסיון זה. בעוד מרגיש ליבנו כי ננעלו עלינו שערי ישועה והמצב סתום מכל אפשרות מילוט ורווחה דווקא אז אם נשכיל בכוחות שהם מעל לטבע לעצום את עינינו אל מול החושך הלופת ולהאמין באמונה שאין בה טיפת היגיון כי גם את כל זה רקם השם לטובתנו. להאמין כי מתוך החשיכה הסוגרת הזו מחכה עבורנו ישועה שלא הכרנו עד עתה – גילוי כוחות נפש חדשים, אפשרויות חדשות, הזדמנויות חדשות, מפגשים חדשים ומרעננים וכן הלאה מתנות עטופות במעטפת הניסיון.
גדולה ונשגבה היא היכולת להודות על כל הטוב הנסתר מעיננו אף בעת היותו עלום ורחוק. לזאת יקרא "הודאה של לפני הישועה". הודאה זו הופכת אותנו לחיילים בצבא השם אשר מסרבים בגבורה להתחבר עם הייאוש ומתעקשים לראות בעיני רוחם אור שעדיין לא נראה באופק.
הרבה יותר קל להתייאש או חלילה למרוד בהשם בסתרי סתרי ליבנו ולומר לו "אם אתה לא עושה את רצוני אני בכעס ותסכול" וחלילה להתרחק ממנו בריחוק הלב. היכולת להודות גם בתוך הניסיון על הטוב הטמון בו היא בבחינת הנאמר בתפילת שחרית "פינות צבאיו קדושים" – דהיינו כי גם אלו הנמצאים בבחינת "פינה" זנוחה ושעדיין לא רואים את הישועה הבוקעת מן האופק עבורם, גם הם עדיין עומדים באמונתם וקדושתם ואינם מורדים בטוב ההשגחה העליונה.
ההודאה של אחרי הישועה שונה היא בתכלית מחברתה – נראה לעיננו בחוש שכאשר מתגלה האור ומבצבץ מבעד לחשכת העננים וממלא את חלל ליבנו הכואב או אז בוקעת מעומק הלב הודאה להשם על ישועתו. כאשר מתגלה לעיננו בפועל ממש כי הפליא השם חסדיו עלינו ויצאנו מחשיכה לאורה מתגלה ההואה להשם במלוא תפארתה.
כמה קל להודות להלל ולשבח לבורא כאשר נולד ילד בריא למרות שמתגלה כי חבל התבור היה קשור בקשר הדוק.. כאשר ניצולים בניסי ניסים מתאונה קטלנית… כאשר חוזרים ממוות קליני ומקבלים את החיים מתנה.. כאשר מוצאים את הזיווג בהשגחה פלאית…
אמנם גם כאן אורב עבורנו הניסיון שבו חלילה נרחיק את "אחריות" ההשגחה על ישועתנו ונחשוב חלילה כי כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. אך אם נזכך ליבנו מקשיות עורף נמצא כי הודאה עמוקה נחה לה בעומקו על כל ישועה גלויה שקרתה בחיינו.
אומנם שונות שתי בחינות ההודאה הללו זו מזו אך דווקא הקשר ביניהם הוא אשר טומן בחובו את היכולת להתחדש בהודאה.
אומר רבי נחמן בתורה ב' תניינא המתחילה המילים "ימי חנוכה ימי הודאה" כי ההודאה להשם היא בבחינת שעשוע עולם הבא ועיקר ההודאה היא דווקא כאשר אנו זוכים לחדש בדבר הלכה. "הלכה" במשמעותה הפנימית הינה האופן בו מוליך אותנו השם במסענו בעולם. כל הירידות והעליות. כל הניסיונות והישועות. לכל אלו יקרא "הלכה".
מכאן שכאשר אנו זוכים לראות עומק נוסף שהיה עד עתה נסתר מעינינו בדרך בה השם הוליך את מסכת חיינו דומה הדבר שהתחדש בנו דבר הלכה. מה שהיה סמוי מעיננו עד עתה עכשיו נגלה וזכינו לראות את טובו של השם עלינו. ואז אם זכינו להודות על ההטוב הסמוי עתה אנו זוכים להודות על הטוב הגלוי. וזוהי התחדשות ההודאה באותו עניין ממש והודאה זו עושה נחת ושעשועים רבים בשמיים.
כאשר נפרמים באחת כל נפתולי הלב וכאביו ומתגלה כי הכול היה לטובה – אז אם זכינו להודות גם בזמן שה"טוב" המתגלה הזה היה סמוי ונסתר מעיננו – מתחדשת הודאה עמוקה ושורשית אף יותר. ובכוח הודאה זו לחבר אותנו להשם בחיבור שמשמח את הלב עד למאוד.
על ניסך הנסתרים מעינינו
ולא רק זאת אלא שכאשר נזכה להודות דווקא מתוך החשיכה בכוח האמונה שמאחורי העננים נחה לה הארה חדשה וקרבה חדשה לבורא – הודאה זו דייקא היא זו שתביא ותקרב את הישועה הנסתרת מעיננו במהירות וברחמים.
רבנו אומר בתורה ב' תניינא – "כשזוכים לבחינת תודה על ידי זה נתגלה אור האמת" דהיינו שכאשר זוכים להודות בכל עת בין אם לפני הישועה ובין אם לאחריה זוכים שיתגלה לנו אור האמת – שהוא בבחינת אור הנר של חנוכה – ונבין מה השם מבקש מאיתנו באותו ניסיון ממש. תתגלה לעניינו ה"הלכה" שמוליך אותנו השם ונוכל "ללכת" איתו ולא נגדו וזה לכשעצמו יביא את הגאולה והישועה.
דווקא על ידי הודאה על הטוב הנסתר יתגלה אור האמת בנפשנו וכל ניסיון יהפוך למורה דרך ולהזדמנות לגדילה. ואז נזכה להודות שוב ושוב ממקום עמוק ומוקיר טובה יותר יותר עד אינסוף… בבחינת הודאה על הודאה… כך נצא ממעגל ה"מסכנות" ונזכה למעגל הצמיחה ממדרגה למדרגה עטופים באמונה בכל עת בטוב השם.
אמנם לא פשוט להודות להשם בזמן ניסיון ולומר "גלוי וידוע לי כי מאחורי ניסיון זה אתה שומר עבורי ישועה חדשה. האר את עיני להבין כיצד אתה מוליך אותי וכיצד אמצא את טובך דווקא דרך ניסיון זה. מה הוא זה אשר תבקש ממני דווקא מכאן? חזק את ליבי לשמוע את קולך ולעשות את רצונך". אם בכל אופן נזכה ללכת בדרך זו כך נזכה כי אור האמת יתגלה לעיננו יותר ויותר ויקרב אותנו אל הקדושה יותר ויותר. וכך אף נזכה להתגברות השמחה בליבנו יותר ויותר.
ובזאת מתחברים ההארה המיוחדת של חנוכה בבחינת כוח הביטחון בהשם ועבודת חנוכה שהיא ההתחדשות בהודאה. כי בכוח הביטחון בהשם מתחזקים להודות על הסמוי ואז זוכים להודות על הגלוי וכן הלאה עד ביאת גואל.
מוסיף והולך
וזה בחינת "מוסיף והולך" שבחנוכה אנו מוסיפים בכל יום נר נוסף כהנהגת בית הילל ולא מפחיתים והולכים כהנהגת בית שמאי. מוסיף והולך זה הוא בבחינת הגברת הארת אור האמת ממדרגה למדרגה והתחדשות ההודאה ממדרגה למדרגה… וכך נזכה כי תגבר השמחה יותר ויותר עד כי נשמח בהשם שמחת עולמים.
הכנעה הבדלה המתקה
וכן בהנהגה זו מתגלה מדרגה שלמה בבחינת הכנעה הבדלה והמתקה. כפי שאומר הבעל שם טוב כי הנהגה שלמה של חיינו אשר תקרב אותנו אל הקדושה והשמחה כוללת את כל שלושת השלבים כולם ללא השמטה אף לא של אחד מהם.
הכנעה – כאשר אנו מקבלים את כל הבא עלינו בהכנעה ומתוך אמונה שיש בכך טוב נסתר עבורנו ואף מודים על הטוב הנסתר הזה עוד בטרם נגלה לעינינו. לא כועסים חלילה ולא "שוברים את הכלים" עם השם על שלא הנהיג את חיינו כפי שציפינו.
הבדלה – על ידי ההכנעה יאיר אור האמת בליבנו ואז נזכה לגלות בכוחו היכן עדיין אוחז בנו השקר ונוכל להרפות את אחיזתו בנו ולהבדיל אותו מאיתנו לתמיד.
המתקה – את המסע המתחיל בהכנעה ועובר דרך ההבדלה ימתיק לנו השם בשלב ההמתקה שכשמו כן הוא – כולו מתיקות וגילוי רחמי השם בפועל ממש.
ערלת הפה
וכאן יש לציין כי חשיבות ההודאה היא דווקא כאשר מוציאים את המילים בפה ממש. הראיה לכך מובאת בספר יצירה (אחד מן הספרים שכתב אברהם אבינו ע"ה). שם מובא שהקב"ה כרת שתי בריתות עם אברהם אבינו – ברית המעור (ברית מילה לשמונה ימים) וברית הלשון.
ברית המעור מטרתה לקדש את הגוף וברית הלשון מטרתה לקדש את הנפש. כמו שעל ברית המילה חופה ערלה שעד שלא יסירוה לא יתגלה האור הכפוי תחתיה כך גם על הלשון ישנה עורלה רוחנית שתיכרת רק כאשר נבטא את ההודאה והתפילה להשם בקול ממש. גם אם נודה מקרב עומק הלב אך רק על ידי הרהורי הלב ולא בפה ממש – לא תיכרת הברית החופה על הלשון ולא תבוא לידי מימוש הברית שכרת אברהם אבינו עם הבורא. וברית כשמה כן היא מחברת בין שני האוחזים בה. על כן ההודאה להשם בקול ממש מחברת בינינו לבינו ומזכה אותנו לכל הטוב השמור לנו.
וכן אומר רבינו בתורה ה' בליקוטי מוהר"ן שכמו שהרעמים מכים בעננים ומורידים מהם גשמים כך גם הקול של התפילה מכה בגלגל המוח ומוריד ממנו שפע בבחינת "שכל ישר" שמיישר את הלב. ככתוב במסכת ברכות "לא נבראו רעמים אלא כדי לפשט עקמומיות שבלב"
דיבורי ההודאה בקול ממש מישרים את המחשבה שלנו מעקמומיות לישרות ובזה מתנקה ליבנו מרגשות שלילים ומחשבות מדכאות על עצמנו ועל החיים. ישרות זו היא בבחינת הארת האמת היוצאת מן ההודאה. הדיבור מכה במוח ואז מתגלה האמת בתוך שכלנו ואז מתיישר הלב ומתגלה רצון השם הסמוי בכל דבר וזה לכשעצמו כבר גאולה וישועה הישועה.
יהי רצון שיתיישר ליבנו בכוח ההודאה בכל עת, ונזכה לגלות את טוב השם המזומן עבורנו בכל דבר ודבר
