בימים אלו נפתחת בכל בתי ישראל יחידה מובחרת ללוחמה נגד החמץ המסתובב בחדרים ונגד מעלליו בנפשותינו. החמץ אומר רבי נתן בהלכות סעודה הינו המחשבות הרעות שחודרות לנו לראש וללב והופכות אותנו לחמוצי פנים ולחמוצי לב וגורם לנו שוב ושוב להחמיץ ולא לראות את הטוב הטמון עבורנו בכל מצב בחיינו. אומר רבי נתן שהחמץ הוא בחינת עץ הדעת טוב ורע אשר ביום בו אכלנו ממנו חדרו לתוכנו מחשבותיו הארסיות של הנחש הקדמוני הגורם לנו לשפוט את כל מה שקורה לנו כטוב או כרע ובעיקר עוזר לנו להגיע למסקנה שהכל רע ולכן מאותו יום קשה עלינו הדרך לזכות לראות את הטוב הטמון בחיינו ואנו למצער מחמיצים אותו שוב ושוב…
אך המצה לעומתו כולה "פרי" של עץ החיים אשר בגן עדן שכולו רק טוב. המצה היא בחינת אמונה ושמחה. ומדוע נקראת "מצה"? על שום שעושה מצה ומריבה עם המחשבות הרעות על ידי מחשבותיה של אמונה המפיצות אור ושמחה. כל "ביס" של מצה דהיינו כל מחשבה של אמונה "נלחמת" בחשכת המחשבות רעות כי גם אור קטן של מחשבות טובות מאיר חושך גדול של מחשבות רעות .
אומר הרבי מביאלה – מנהג ישראל קדושים בליל ביעור החמץ שהאשה טומנת עבור בעלה את פתיתי החמץ בינות חדרי הבית ואז יוצא בעלה חמוש בנר, בנוצה ובכף עץ במטרה לגלות את פתיתי החמץ הטמון בין חדרי הבית. שואל הרבי מביאלה מה מסתתר מאחרי מנהג זה? ועונה -האשה מכירה הכי טוב את ה"חמץ" הטמון בחדרי ליבו של בעלה ומחמיץ את חייו. ולכן אף בכוחה לעודד אותו לצאת ולחפש אחריו ולבערו מליבו.
על אותו משקל – בתוך כל אחד מאיתנו טמונה בחינת "אישה" שהיא הנשמה הטהורה. הנשמה שלנו מכירה את החמץ הנסתר בתוכנו אשר מחמיץ לנו את החיים ומוציא אותנו מבחינת "עץ החיים" לבחינת "עץ הדעת" המעוות את מחשבותינו לרעה ומדרבן אותנו לחקור ולהעלות ספק באם באמת טוב ואולי בכלל מאוד מאוד רע חלילה…
אך הנשמה שלנו לא מוותרת עלינו ולו רק נקשיב פנימה נמצא כי היא מעודדת אותנו לצאת חמושים באור הנר הוא נשמת האדם ככתוב "נר ה' נשמת אדם" ובנוצה שהיא בחינת ישראל שנמשלו ליונה ככתוב "יונתי בחגווי הסלע" ובכף אשר דנה את הכל לכף זכות – ולמצוא את החמץ החמוץ והמחמיץ שבנפשנו כדי לבערו ולהעביר את אחיזתו בנו לעולמי עד..
יהי רצון שנזכה להרגיש את אור נשמתנו הטמון בנו שהוא בחינת מצה שהיא לחם האמונה ועל ידו נזכה לבער את המחשבות הרעות מקרבנו עד אשר נזכה ותאיר נשמתנו ותעלה נחת רוח וריח ניחוח לפני בוראנו.
