ניסן חודש הגאולה.

על הגאולה כתובים מסרים שלכאורה סותרים.

מצד אחד שתגיע בהיסח הדעת ומבלי שנצפה לזה פתאום היא תגיח ותשנה את חיינו.

ומצד שני עליה נאמר שכל אחד מאיתנו יישאל בפני בית דין של מעלה " הציפית לגאולה?!

כל עניין ספירת העומר אינו אלא עבודת הנפש. 

בירור נפשנו מכל סיג ורע שבתוכה

עד כדי שיוכל להתגלות הטוב שאנחנו באמת.

"זכור את עשה לך עמלק"

מה עשה?

הכניס בנו מחשבות כפירה בדמות מחשבות רעות על עצמנו ועל ה'.

בכל אחד מאיתנו ישנם חלקים מוסתרים, חשוכים ואפלים,

שהם בבחינת "למטה מעשרה טפחים".

חנוכה, אומרים לנו חכמנו, הינה מלשון חינוך.

ואכן הנפש שלנו עוברת בחנוכה תהליך של חינוך עמוק ושורשי,

אל מול פני הנרות שמאירים בחנוכיה.

בסוכה שלנו מנשבת רוח טובה.

רוח של חיות, התעוררות הלב,

רגשות ומחשבות של אהבה ואחוה.

חווית המתיקות שבסוכה מעידה שסוכות הוא חג של תוצאת העבודה שלנו

בראש השנה ויום הכיפורים. 

סוכות הוא חג של ביטוי קרבת ה' שפעל כל אחד מאיתנו.

רבינו אומר שעיקר התשובה היא

על ידי שנחווה תחושת ביזיון.

רבי נחמן אומר שמי שלא מוכן לסבול מעט, סופו שיסבול הרבה.

האם זה אומר שאנחנו אמורים להיות מוכנים לסבול?

חודש תמוז אומר האר"י הקדוש שולט בו השועל.

בעוד שביתר החודשים (למעט חצי אב, טבת וחצי שבט)

שולט בהם האריה.

אם נעשה סבב ונשאל כל אחת ואחת "מה היא התורה בשבילך?

מה זה אומר לך בחיים הכי אישיים שלך בינך לבינך שיש תורה בישראל?

הולך וקרב יום הילולת רבי שמעון בר יוחאי.

ידוע שיום ל"ג בעומר הוא היום בו פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות.

הגענו לסופה של תקופת השובבי"ם.

תקופת השובבי"ם זה הזמן בו בפרשיות השבוע מתוארת ירידנו למצריים

ויציאתנו בדרך חזרה הביתה לארץ ישראל

חודש שבט הוא חודש של התחדשות.

ראשי התיבות שלו ש- שיהיו ב- בשורות ט- טובות

מעיד על בשורת ההתחדשות שהוא נושא בקרבו.

מי כמונו יודע שאין סוף ואין תכלית לעומק הישועה שיכולה להאיר עלינו.

כבר חווינו שתמיד יש עומק נוסף שמחכה לנו..

בליל הסדר נטעם טעמם של ארבע לשונות של גאולה -   

והוצאתי והצלתי ולקחתי וגאלתי.

רבינו שוכב על מיטת חוליו כשמצבו הגופני הולך ומדרדר.

רבי נתן תלמידו הנאמן, המופלא ביכולת שלו להבין את עומקי המסרים של רבו, יושב לידו.

כשהמבטים שלהם נפגשים, רבי נתן קורא את המסר..

ידועה המחלוקת בין שמאי והלל בדבר האופן של הדלקת נרות חנוכה.

הלל אומר מוסיף והולך – ביום הראשון הדליקו נר אחד,

ביום השני הדליקו את הנר השני וגם את הנר הראשון

וכן הלאה עד שתדלק המנורה כולה ביום השמיני.

חודש האיתנים אחרינו.

אבל הוא לא באמת אחרינו.

יותר נכון לומר שהוא עכשיו בתוכנו.

עשה את פעולתו על הנשמה שלנו ועכשיו ...

בימים אלו ממש נקבע העתיד של החיים שלנו.

חז"ל אומרים שארבעים הימים שבין ראש חודש אלול לבין יום הכיפורים

דומים הם לארבעים יום של יצירת הוולד במעי אימו.

חודש אלול, אומר רבי נחמן, ראשי תיבותיו הינם "את לבבך ואת לבב זרעך"

ועל דרך זו מבאר שכאשר אדם זוכה לעשות תשובה עמוקה ופנימית

עד כדי שמתעורר לבבו בעומק פנימיותו לשוב לה', אזי קורה דבר נפלא ... 

איך מתאבלים על חורבן המקדש?

מה ראוי להרגיש או לחשוב?

קודם כל מתגעגעים...

בל"ג בעומר קריאת נשמת רבי שמעון

מהדהדת   בכל הלבבות -

"אנן בחביבותא תליא" (אנחנו משיגים כל דבר שבקדושה רק על ידי חביבות ואהבת חברים).

התורה מספרת לנו בפרשת שמיני

שבני הכהנים היו מותרים באכילת הקודשים הקלים שבמשכן

בעוד שלבנות הכהנים לא היה חלק וזכות לאכול מהם.

בליל הסדר נברך על אכילת מצה ואז נאכל אותה בהסבה

כבנים של מלך, בני חורין מכל הבלבולים הפנימיים שלנו.

תכולת בית מגורנו, משפיעה מבלי שנרגיש על המחשבות והרגשות שזורמות בנו.

כדי שנוכל להיות קשובים למי שאנחנו באמת ולצאת מכל תחושת חנק פנימי המצר עלינו - מצווים אנחנו משמים - "נקו ביתכם מכל שמץ החמצה".

בחנוכה כל אחד מאיתנו הופך להיות משפיע ומושפע.

האור הכי גבוה מעולמות עליונים נוחת לו בביתנו

מלובש בנר קטן כשמטרתו להאיר את המקומות הכי חשוכים

בביתינו הגשמי והנפשי.

ביום הכיפורים היה נכנס הכהן הגדול לפני ולפנים בחרדת קודש

אל תוך היכל קודש הקודשים שבבית המקדש - ושם ביחידות ובטהרה עילאית

היה פוגש את ענני הכבוד שבין כנפי הכרובים..

לא לחינם חג הסוכות פורש כנפיו עלינו מיד לאחר ראש השנה ויום כיפור.

כי חג סוכות הינו פירות העבודה שנעשתה על ידינו בחגים שלפניו.

באלול יוצא המלך לשדה וצועק:

"בני!! עשו תשובה. צחצחו את הפנימיות שלכם

על מנת שאוכל לחתום אתכם לשנה טובה.

על מנת שלא אצטרך אני בעצמי לצחצח אתכם..."

ראש השנה הוא יום מיוחד לעם ישראל.

יום של הזדמנות להתחלה חדשה.

על פי מה שנרגיש נחשוב ונכסוף ביום זה -  יצויירו הצבעים, הצורות, הרגשות והישועות של כל ימות השנה.

מיד כשנכנס חודש אלול נכנסנו לרכבת זמן שיעדה הוא התחדשות לקראת השנה החדשה.

עם כניסתו מתחיל לזלוג שפע של התעוררות והתחדשות מן שמיים שקורא לנו לגלות את עצמנו, לחזור הביתה אל נשמתנו – שפע שחודר אל תוכנו בין אם אנחנו מרגישים זאת ובין אם לא..  

בימים אלו רובנו מוצאים את עצמנו נופשים.. כל   אחד בדרכו הוא..

ואז תמיד כבכול שנה נשאלת השאלה עמוק בתוכנו -

האם הנופש שיצאנו אליו באמת מרווה ומגיע עד לנבכי הנפש פנימה?

ימי שלושת השבועות הם ימים של דין.

מאז שמשה רבינו שבר את לוחות הברית לעינינו בי"ז תמוז

(נקודת ההתחלה של שלושת השבועות הבאים אחריו)

המשכנו לחוות חוויות קשות ומטלטלות בימים אלו ...

אשרינו ישראל שזכינו לאחוז בידינו נר חנוכה "בלתי מנוצח" אשר בכוחו נוכל לעבור את כל ניסיונות מסע בירורי חיינו מתוך חיבור אמיץ אל היכלי הקדושה אורו של נר חנוכה אומר רבי נתן הוא בבחינת אור האמת. כאשר אנחנו מדליקים נר קטנטן כאן בעולם הזה בתוך שלהבתו התמימה והשקטה מאיר במלוא תפארתו חותמו של השם - חותם אמת.

נר חנוכה זה הקטן והעדין  - כוחו עצום ורב עד כי כל הבריאה כולה עומדת עליו... הכיצד?

זה עתה נכנסנו אל תקופת פרשיות השובבי"ם ת"ת (שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, תרומה, תצוה, משפטים ) פרשיות אלו נושאות בתוכן את בשורת מהלך גלות הנפש ויציאתה לחופשי. בהן מסופר על שקיעת עם ישראל בגלות מצריים ופדיונם משם על ידי משה רבינו.

נכנסנו לתקופת ספירת העומר אחרי חג הפסח, תקופה זו של ספירת העומר מאוד מיוחדת. תקופה בה ניתן להשיג הרבה מתנות גדולות. חז"ל מספרים על המשמעות של השם "פסח" ומדוע דווקא נבחר לקרוא לזמן יציאת מצרים - חג פסח. בפשט נקרא 'פסח' על שום שבמכת בכורות ה' פוסח על בתי ישראל ועל בכורות ישראל ומכה כל בכור בבתי מצרים.

על כל אחד מאיתנו עוברים בימי מסענו עלי אדמה שלל מצבים שדוקרים עמוק בתוך הלב. לא נברא האדם שחייו עוברים על מי מנוחות ובמתיקות ללא הפסק. למרות שאף אחד לא אוהב שכואב לו ובטח שכל אחד מאיתנו היה שמח לנער מעצמו את הדוקרנים הרגשיים והרוחניים שנאחזו בנפשו יחד עם זאת אם נתבונן בעומק הדבר נגלה שבתוך הרע הזה יש מתנה גדולה שמצפה לנו לגלותה.

אומר רבינו בתורה עט בליקוטי מוהר"ן כי תשובה היא בבחינת שבת.. גם יום הכיפורים הוא בבחינת שבת על שום שהתורה קוראת ליום הכיפורים "שבת שבתון"... מה לשבת ולתשובה? והרי שבת הינה זמן של מנוחה והתקרבות מתוקה להשם בעוד שתשובה כל כולה מלחמת בירורים בין טוב לרע...

אומר הספר שם משמואל – ט"ו בשבת הוא יום שמחה לעם ישראל. לא אומרים בו תחנון ושמחים בו.

מה מיוחד ביום הזה? הרי לא נעשה בו שום נס מיוחד לעם ישראל שבשלו ראוי לא לומר תחנון.

גדולה ונשגבה היא היכולת להודות על כל הטוב הנסתר מעיננו אף בעת היותו עלום ורחוק. לזאת יקרא "הודאה של לפני הישועה". הודאה זו הופכת אותנו לחיילים בצבא השם אשר מסרבים בגבורה להתחבר עם הייאוש ומתעקשים לראות בעיני רוחם אור שעדיין לא נראה באופק.

חז"ל מספרים לנו שלכל דבר שבקדושה יש שורש בתורה. הפעם הראשונה בה הוא מוזכר בתורה זה הוא שורשו אשר מלמד על מהותו הפנימית.

שהו נפלא שקראתי בספר "נתיבות שלום" - אומר הרמב"ן בספרו "אמונה וביטחון" שכל עניינה של מידת הביטחון היא הידיעה שהקב"ה אוהב אותנו בדיוק כמו שאנחנו ולמרות כל מה שאנחנו כמו שאב רחום אוהב את בנו הסורר ביותר. הכיצד? גם כאשר הבן הולך בדרך לא טובה ומגיע לו עונש האב מרחם עליו ובעומק ליבו מצפה לפתח שיאפשר לו לרחם על בנו.

כל חודש מחודשי השנה משויך לאחד משבטי ישראל. חודש אדר משויך לשבטו של יוסף הצדיק ובהיותו שכזה הוא הופך להיות מסוגל ביותר שתרד בו ברכה כפולה מן השמיים עבור עם ישראל כמו שאומרת התורה על יוסף הצדיק (בבראשית) "אני נתתי לו שכם אחד על אחיך" ורש"י מבאר נחלה יתירה על יתר אחיו.

תקופת שלושת השבועות הנקראים בין המצרים היא תקופה מאוד מיוחדת ומסוגלת. בידוע שלרובנו יש רצון שתחלוף לה כבר התקופה הזאת כי אנו נוהגים בה דיני אבלות על חורבן בית המקדש וכי היא ידועה כתקופה קשה רוחנית לישראל בכל דור ודור. דיני האבלות המתחילים בי"ז תמוז מחמירים בראש חודש אב ובשבוע

זמן ספירת העומר מסוגל ביותר לרפואת הנפש והזדמנות גדולה להכין את נפשנו לישועת השם הגדולה שאינה אלא קבלת התורה אשר היא חיינו ואורך ימינו והיא מאירה את נשמותינו באורה ובהנהגת הקודש שבה. לא לחינם ספירת העומר שתחילתה מיד בצאת חג הפסח "ממחרת השבת" נספרת ברובה בחודש אייר שראשי תיבותיו הינן "אני השם רופאך".

שלושת המועדים פסח, שבועות, סוכות נקראים מקראי קודש. משמעות הדבר שהם כפי שאומר רבי נתן בליקוטי הלכות בעניין קדיש הלכה א' "בְּחִינַת מִקְרָאֵי קודֶשׁ שֶׁקּוֹרְאִים וּמְגַלִּים אֶת הרצון"

בספירת העומר אנו סופרים שבעה שבתות עד שזוכים להגיע אל היום המיוחל בשבועות שהוא החיבור הגדול בין הקב"ה, החתן המהולל, וכנסת ישראל כלתו החסודה. חז"ל מקבילים את המהלך הזה לקשר בין איש לאשתו. האישה גם כן סופרת שבעה ימים כדי להיטהר לבעלה.

ספירת העומר זה הזמן הכי מאיר בשנה

לברר את כל הנקודות שבהם נטשנו את האמונה

ונתנו לכפירות הקטנטנות לחדור ללב

ולהפוך אותו לכבד ויגע ולא ירא אלוקים...

רבינו אומר בתורה רפב בליקוטי מוהר"ן שאם נתבונן היטב היטב

על נקודת הטוב שקיימת באדם שמולנו או אז גם אם הוא רשע גמור

נוכל להביאו לחזור בתשובה שלמה..

איך זה ייתכן? הכיצד זה פועל?

רבי נחמן אומר על הפסוק ממגילת אסתר

"ויהי מרדכי אומן את הדסה" - ש'אומן' את הדסה (דהיינו מגדל אותה) הינו מלשון אמונה...

שעל ידי אמונה שמחדיר בנפשה מגדל אותה ברוחניות..                        

היום (יום רביעי) פורים קטן..

החודש הזה אדר א' הוא החודש המעובר של השנה,

לכן כמו עובר שלא שולטת בו העין והוא מכוסה ברחם שהוא כולו בבחינת רחמים..

חג פורים הוא חג האחדות..

 הציווי שמצווה עלינו השם 'משלוח מנות איש לרעהו משקף את רצון השם

שנתאחד ונאהב אפילו את "רעינו"

פורים הוא בחינת בירור המדמה...על שם הפור שהוא הטלת הגורל...                        

אומר רבי נחמן כי הטלת גורל זה בחינת בירור המדמה

באשר בהטלת הפור האדם זורק את שכלו ופועל לחלוטין על פי אמונה שכל מה שיקרה ויעלה ב"פור חייו" זה הוא רצון השם ללא עוררין..

המן עמלק הוא עיקר הרע שבכוח המדמה - דהיינו כל הדמיונות הרעים המחשבות והרגשות השליליים המעכירים את רוחנו ומחלישים את נפשנו..

ט"ו בשבט הוא זמן מיוחד. זמן של התעוררות מתוך החושך.

בלא משים מתחילים חיים סמויים תחת מעטה שנראה חסר חיות לחלוטין.

האין כך נראית תמונת חיינו לא אחת?

עומדות רגלינו רגע לפני יום הדין הגדול והנורא.

יום שכולו דין מעורב ברחמים. . רחמים מוסתרים.. רחמים מכוסים.. ב"כסה" ליום חגנו..

יום ראש השנה חל ביום ראש חודש - בחינת רחמים המכוסים בדין.

יום ראש השנה הוא סוד כמוס בין אבא שבשמיים לבינינו.

רבי יונתן אייבשיץ אומר כי לא לחינם לא נזכר בתורה ראש השנה כיום הדין הגדול והנורא

אלא רק כיום זיכרון או יום תרועה.

בימים אלו אנחנו מתחננים על נפשנו בפני המלך העליון

לחמול עלינו ולכתוב אותנו בפתחה של שנה בספר סליחה ומחילה ..

בספר חיים טובים.. ספר ישועה.. גזרות טובות.. ישועות.. נחמות... 

ראש השנה יום כיפור וסוכות הם מעגל אחד

המסתכם במהלך נפש עמוק של הכנעה הבדלה והמתקה.

כמה סיבות טובות יש לנו להילחץ עכשיו..

ווי .. ווי... לבנות סוכה.. לקשט אותה.. למצוא ארבעה מינים.. לאגוד אותם..

לעשות קניות של אוכל.. של בגדים.. להכין אוכל לשבת, לחג, לשבת, לחג, לחול המועד...

שיהיה טעים.. שיהיה בשפע.. שלכל אחד יהיה בדיוק את מה שהוא אוהב.. שיהיה נקי.. שיהיה שמח!

כאשר מבול בא לעולם סימן הוא לנו שבורא עולם קורא לנו..

יש לנו ללמוד מהמבול בתקופתו של נוח

ולזהות מתי מצלצלים פעמוני השמיים לעורר אותנו הביתה לשוב.

לשוב להיות מה שאנחנו באמת - בנים למלך עליון...

השנה נביא לאבא משהו מיוחד.

נשבץ בכתר  מלכותו אבן טובה מיוחדת במינה - את עצמנו!

את הטוב הטמון בנו. טוב שעדיין לא  הכרנו.

הטוב שאבד לנו.. אותו נביא לאבינו.. 

הייתי רוצה לדבר על איך מתאבלים.

איך מתחברים לחורבן בית המקדש באופן שהשם מבקש מאיתנו?

החתם סופר מבאר את מאמר חז"ל  - משנכנס אב ממעטים בשמחה.  

בימים אלו נפתחת בכל בתי ישראל יחידה מובחרת ללוחמה נגד החמץ המסתובב בחדרים ונגד מעלליו בנפשותינו. החמץ אומר רבי נתן בהלכות סעודה הינו המחשבות הרעות שחודרות לנו לראש וללב והופכות אותנו לחמוצי פנים ולחמוצי לב וגורם לנו שוב ושוב להחמיץ ולא לראות את הטוב הטמון עבורנו בכל מצב בחיינו.

סיפורו של חנוכה הוא סיפורו האישי של כל אחד מאיתנו... סיפור של נשמה היורדת לזה העולם עם רצון עז להאיר את האור הטמון בה.. רצון שנתקל עם מיד צאתה לאוויר העולם במסך ערפל...

חנוכה הינו חג המייצג את המלחמה של החושך באור והניצחון של האור. מייצגי החושך הינם מלכות יון אותיות שמה יורדות מהאות י המייצגת את נקודת הרצון של הבורא לברוא את עולמו מתוך אהבה ועד לנון שעליה נאמר ״רגליה יורדות מוות״.  

על נרות חנוכה נאמר - "שאין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד"... מה מהות פנימיות ציווי זה?

הבה ונתבונן על חג החנוכה מן הפן הרחב – חז"ל מספרים לנו שבחנוכה נסגר המעגל שהתחיל בראש שנה ולכן בזאת חנוכה נחתמת החתימה האחרונה בשמיים עבור כל באי עולם. עד "זאת חנוכה" הקב"ה, ברחמיו כי רבו, נותן לנו עדיין אפשרות לשנות את גזר הדין וב"זאת החנוכה" נחתמת החתימה האחרונה. לכן אף ישנן קהילות בהן נוהגים לומר סליחות ב"זאת חנוכה".

הגיע אלי למייל ואני משתף

"שלום לכולכם, זאת תהיה בקשה מוזרה, אבל אני מבקשת מכל אחד מכם לעזור לי..."

ככה פתחתי את האימייל ששלחתי לפני שנתיים לכל רשימת התפוצה שלי…

ההתרגשות גאתה עד מלוא לב.. מה הם ילבשו?.. מי יבוא?.. איך הם יראו?.. לא הפסיקו לדבר על היום הגדול ההולך ומתקרב. וככל שהתקרב תאריך החתונה עלתה על גדותיה הסקרנות "מה תלבש הכלה? ומה תלבש אמא שלה?" לבבות החסירו פעימה. ההכנות לקראת ה"יום הגדול" שודרו בכל העולם כולו... נסיך בריטניה עתיד להתחתן עם בחירת ליבו.

ימי בין המייצרים הינם ימים הקוראים לנו להתבוננות פנימית. עצם העובדה כי אנו מנועים משמיעת מוסיקה, אכילת בשר, שתיית יין ועוד ייתר ההלכות הנוהגות בבין המייצרים - באופן טבעי מכנסת אותנו פנימה ומעוררת אותנו לחשבון נפש. כמובן שניתן להתעלם מקריאת הנפש המזמינה אותנו להתכנסות ולהתבוננות ולכאורה "להלחם" בימים הללו ולנסות להתעקש "להמשיך כרגיל".

פורים אחרינו ועתה אנו עם הפנים לקראת חג הפסח. חג החירות. יש לנו לדעת ולהתנחם כי באמת באמת פורים לא ״עבר״ אלא עכשיו אורו וכוחו של פורים נמצא בתוכנו מחזק אותנו לקראת מימוש היציאה מהמייצרים בכלליות ובפרטיות המצפה למימושה עם השראתו של פסח עלינו.

עתה משיצאנו ממצריים מתחילים אנו לספור שבע שבתות תמימות עד ליום חג השבועות בו נעמוד כלפני אלפי שנים ונקבל את התורה מחדש כבכל שנה ושנה. חז״ל אומרים שכל יציאת מצריים היתה אך ורק בשביל שנוכל להכין עצמנו לקבל את התורה. אותם ייסורים איומים…

אומרים חז"ל כי פסח הינו הראשון והראש לכל שלושת הרגלים (פסח שבועות וסוכות) משל לאותה פסיעה ראשונה מתוך שלושת הפסיעות שאנו פוסעים לקראת העמידה בתפילת שמונה עשרה.... הצעד הראשון שמקרב אותנו אל הקודש פנימה ...

התורה קבעה את חגי ישראל ימים טובים לדורות למען נשמרם ונייקרם... מאחר וימים טובים אלו הינם תחנות היסטוריות בחיינו כעם ובמיוחד בשל העובדה כי בימים אלו ירדה הארה רוחנית משמיים הנושאת בקרבה ברכה. 

בימי ספירת העומר מחויבים אנו על פי צו התורה להשתמש בזמן המיוחד הזה להתבוננות עמוקה בכל מעשינו... להעמיד את עצמנו על דוכן הנאשמים החייבים בטיהור נפשם ובמיקרוסקופ בלתי נראה לפשפש בכל נים ונים בנימי נפשנו.. 

עכשיו בימי ספירת העומר עליהם אומרים חז"ל כי כל יום שווה בערכו הרוחני לשמונה ימים מימות השנה הרגילים בשל בכוחו האדיר לשנות מהותית את החיבור שלנו אל הטוב שבנו - ראוי לנו לשאול... ובכן - מה מבקש השם מאיתנו? לאן מכוונים ימים אלו ומה עלינו להביא מנחה להשם בסיומם?

אומרת המשנה במסכת אבות בשם רבי יהושע בן לוי "בכל יום יוצאת בת קול מהר חורב (הר סיני) וקוראת - אוי להם לבריות מעלבונה של תורה". קריאה שממוענת אלינו "הבריות" להתעורר להכיר באור הטמון בתורה ולהשתמש בו כדי לחיות חיים של חיות רוחנית. "הר חורב" מלשון 'חורבה' והמסר של הר חורב אלינו הוא - להחיות את החורבה הפנימית על ידי אור התורה.

כמו בכל מעשה שעושה הבורא יתברך, גם במתן תורה, במקום בו ניתנה התורה ובאזור בו ניתנה התורה, טמן הבורא יתברך רמזים, מהם עלינו ללמוד דרך ונתיב לחיים, על מנת שנוכל באמת ובתמים להכנס אל הקודש פנימה – לזכות לאור התורה.

ככול שנזכה ליותר אור של אמונה וידיעת הבורא נוכל לזכות לזהות עוד הסתרות סמויות וחבויות יותר שבנפשנו ולהציל עוד פיסות אור ששבויות תחתן אשר הן יאירו את נפשנו יותר ושוב נזכה לראות על ידם עוד רובד של הסתרה ולשחרר עוד פיסת אור וכן חוזר חלילה עד שנתקרב יותר ויותר אל הקדושה ולגאולת נפשנו.

אנחנו נכנסים כעת לזמן מאוד מיוחד, כל כולנו בהכנות לקראת הפסח - לצאת ממצרים.

ע"י כול פעולה שעושה איתנו הקב"ה וע"י כול מצוה הוא מרמז לנו איך להתקרב אליו. ע"י הבנת משמעות המצה והחמץ באופן רוחני מלמד אותנו הקב"ה על דרכים בעבודה ה' הפרטית שלנו, איך כל אחד ואחת מאיתנו יכול/ה להתקרב אל ה' יתברך ואל הנשמה שלו/ה ולצאת מהמצרים הפרטי שלו/ה.

בפורים יש מנהג קדוש להתחפש. מה משמעותו של אותו מנהג? ומדוע אחד בוחר להתחפש לשוטר והשני לאדמו"ר בעוד אחת בוחרת להתחפש לנסיכה והשנייה למכשפה? התשובה לכך היא שבכל אחד מאיתנו טמונה עוצמה פנימית אדירה. כוח גדול. בחינה מסוימת שמיועדת לצאת דרכו לעולם. גילוי של אור – של חלקו המיוחד בתורה (ככתוב- תן חלקנו בתורתך).

בפורים מתגלה כוחה של עבודת השמחה - כמובא בספר "מחשבות חרוץ" שהכוח המסוגל למחיית עמלק וההתגברות כנגדו הינו "שמחה של מצווה" אשר בכוחה בלבד נוכל לנצח את עמלק כמאמר הנביא נחמיה - "חדות השם היא מעוזכם"

אומר רבי נתן בברכות הריח וההודאה - "...כִּי עַכְשָׁיו הַהַתְחָלָה שֶׁל הַגְּאֻלָּה וְתִקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת הוּא מִפּוּרִים. כְּמוֹ שֶׁמּוּבָן מֵרִמְזֵי דִּבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. בְּעֵת שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה עַל פָּסוּק מִ'מִּצְרַיִם וְ'לֹא יֵ'רָאוּ פָ'נַי רֵ'יקָם שֶׁהוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת פּוּרִים. שֶׁאָמַר אָז כִּי מִתְּחִלָּה הָיוּ כָּל הַהַתְחָלוֹת מִפֶּסַח שֶׁהוּא יְצִיאַת מִצְרַיִם. וְעַכְשָׁיו ... וְכוּ' וּפָסַק בְּאֶמְצַע וְלֹא סִיֵּים דְּבָרָיו. וּמִתּוֹךְ דְּבָרָיו הֵבַנְתִּי שֶׁעַכְשָׁיו הַהַתְחָלָה מִפּוּרִים.."

נכתב ע"י החפץ בעילום שמו

"כִּי דַּע, כִּי כָל רוֹעֶה וְרוֹעֶה יֵשׁ לוֹ נִגּוּן מְיֻחָד לְפִי הָעֲשָׂבִים וּלְפִי הַמָּקוֹם שֶׁהוּא רוֹעֶה שָׁם, כִּי כָל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה יֵשׁ לָהּ עֵשֶׂב מְיֻחָד, שֶׁהִיא צְרִיכָה לְאָכְלוֹ. גַּם אֵינוֹ רוֹעֶה תָּמִיד בְּמָקוֹם אֶחָד.

חודש כסליו המתקרב אלינו מביא בכנפיו עבורנו בשורת אמת. נר חנוכה הוא אור של אמת כנגד שמונת הפעמים שאנו אומרים "אמת" מיד לאחר קריאת שמע. האמת חבר לה צמוד בכל אשר תלך והרי הוא השקר. היכן שנמצאת האמת בצמוד אליה נמצא החושך בנסותו בכל מאודו לכסות עליה עם שקריו.

רבי נתן אומר בהלכות ערלה כי ט"ו בשבט הוא תיקון לחטא עץ הדעת טוב ורע. דהיינו שבכוחו של ט"ו בשבט לחזק את כוח המחשבה שלנו כל כך עד שתוכל לברר את הטוב מתוך הרע ולמאוס בו. יכולת הבירור הזה של הטוב והבדלתו מאחיזת הרע נקרא תיקון חטא עץ הדעת.

ימי חנוכה הקדושים הספוגים באור הגנוז הינם מתנת חינם מאת השם יתברך. ידוע שביום "זאת חנוכה" נחתם המסע שהחל בראש שהשנה - נחתמת החתימה האחרונה לקראת השנה הבאה עלינו לטובה ולברכה.

ראשי חודשים נתן לנו הבורא למטרת התחלה חדשה. ראש חודש מלשון "ראש חדש" - המרמז לנו שנו ראש.. החליפו כיוון חשיבה.. התחדשו..