רבי נחמן אומר בתורתו הראשונה בליקוטי מוהר"ן – "כִּי אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי צָרִיךְ תָּמִיד לְהִסְתַּכֵּל בְּהַשֵֹּכֶל, שֶׁל כָּל דָּבָר, וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הַחָכְמָה וְהַשֵֹּכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר,כְּדֵי שֶׁיָּאִיר לוֹ הַשֵֹּכֶל, שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל – יְדֵי אוֹתוֹ הַדָּבָר."
סוד מסענו בעולם זה טמון במשפט זה. ברגע שעולה ברצונו של בורא עולם לברוא את הבריאה – מיד יורד מסך ברזל אשר בתחילה הינו דק מהדקים וככול "שמזקינה" הבריאה בריחוקה מאור אינסוף כך הוא הולך ומתעבה ומפריד בין השכל האלוקי המאיר ללא הגבלה בכל דבר ודבר ובין הברואים הלא הם אנחנו המגששים באפלה אחר אורו של אותו שכל שיאיר את דרכנו.
מאותו רגע מציע רבינו – "צריך תמיד" בכל מצב, בין בעליה ובין בירידה. בין כשהכול בהיר ומשמח ובין כשפחד ממלא את הלבבות ואיום אורב בכל פינה – להסתכל בשכל ובמסר המסתתר בכל דבר. הרי לא באקראי מנהיג הבורא את עולמו בדרך מסוימת זו וללא ספק כי חכמתו האינסופית והמושלמת מאירה בכל אירוע ותנועה בעולם ובטח שעל אחת כמה וכמה בחייו של היהודי בחיר הבריאה ובארץ הנבחרת עבורו.
ולא רק כי עלינו "להסתכל" באותו שכל אומר רבינו אלא אף "לקשר עצמנו" אל אותה חכמה ושכל שבאותו הדבר. דהיינו לשאול את עצמנו "איך השכל והחכמה הזו שנגלית לי קשורה אלי אישית? מה השם אומר לי עצמי באותו הדבר?"
ועל המסקנה אומר רבינו להיות אחת בלבד – "איך להתקרב להשם יתברך דרך אותו הדבר" ובכך מגלה לנו כי מטרת השכל והחכמה שבכל דבר הינה כמכתב פרטי אישי ואינטימי המשוגר אלינו על מנת להאיר עבורנו את הדרך המיוחדת לנו להתקרב להשם.
ועוד מאיר את דבריו רבינו בתורה רו "תעיתי כשה אובד" בליקוטי מוהר"ן ואומר "הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ דַּרְכּוֹ לִקְרוֹת אֶת הָאָדָם תֵּכֶף כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁהוּא תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשֵֹּכֶל, וְקוֹרְאוֹ שֶׁיָּשׁוּב לַאֲחוֹרָיו"..
כל אחד מאיתנו מקבל יחס מיוחד כבן יחיד ומיוחד לאביו ומיד כאשר אנו תועים ונתעים אחר מחשבותינו השליליות, רגשותינו הסוערים, קטנות דעתנו ועניות מידותינו – קורא לנו מלך העולם מיד לשוב חזרה על צעדינו ולמצוא שוב את השכל האמיתי אשר יאיר לנו את דרך האמת. הדרך שתקרב אותנו לקיים את רצון הבורא ולממש את אור נשמתנו. לשפר את מידותינו, ליישר את מחשבותינו, להנעים את רגשותינו.
אך ממשיך רבינו ואומר כי לכל אחד פונה המלך בשפה המיוחד לרמת הקשב הכרויה בו – "וּלְכָל אֶחָד קוֹרֵא לְפִי בְּחִינָתוֹ, יֵשׁ שֶׁקּוֹרְאוֹ בִּרְמִיזָה, וְיֵשׁ בִּקְרִיאָה מַמָּשׁ, וְיֵשׁ שֶׁבּוֹעֵט בּוֹ וּמַכֵּהוּ, וְזֶהוּ הַקְּרִיאָה שֶׁלּוֹ"..
לקשובים שבינינו אשר כל ריחוק דק מן הדקים מנעימות דרכי השם מיד מעורר בו רצון עז לשפר את דרכיו קורא השם ברמזים דקים ועדינים. רמזים הנקלטים בחיישנים עדינים אשר מיד מעוררים לתיקון המעוות וחזרה אל דרך האור.
לאלו מאיתנו או לחלקי הנפש שבנו אשר קשובים פחות ומדחיקים יותר את קריאת המלך להתעורר כבר נאלץ המלך לקרוא באופן ברור יותר על מנת שתשמע הקריאה לאוזניו האטומות חלקית – זה כבר לא רמז עדין בעלמא אלא "קריאה" הנשמעת לאוזן היטב… חוסר מנוחה, פחדים, מריבות וחיכוכים פנימיים בתוך הנפש פנימה או עם הסביבה הקרובה והרחוקה.. וכן הלאה קריאות מעוררות…
ואם חלילה גם קריאה זו לא מצליחה לחדור את המסך מטשטש הקשב או אז נאלץ המלך להכות בדפיקות עזות על הדלת הראשית – מכות מטלטלות חלילה וחס ניחתות על ה"אוזניים" האטומות כדי לעוררן לשמוע ולקרוב אל האור אשר מזמן נעלם..
כמה גדולים רחמי המלך על כל אחד ואחד שמתרחק ועד כמה מאמין הוא בנו כי בכל מצב ובכל רגע בכוחנו לחזור אליו עד אשר לא מוותר עלינו ודופק ודופק על דלתי ליבנו בתינו עירנו וארצנו – להתעורר.
יתכן כי בימות השנה הרגילים יש מאיתנו הרגילים להתעורר מכל רמז דק.. ויש כי רק קריאה ברורה תעוררן .. ועתה כולנו כאחד שומעים את קול דפיקותיו העזות של המלך על דלתי חיינו ומנוחת נפשנו… על כן עם כל נקישה ונקישה הנשמעת ומהדהדת בנימי נפשנו הבה ונתעורר להכיר כי – המלך קורא לנו להתקרב אליו……. להתעורר אליו…. לחזור אליו….
