זה כל כך טבעי שנרצה את הכי טוב עבור הילדים שלנו.
פרסומות שמנפנפות לעינינו את המילים "בשביל הילד שלי – רק את הטוב ביותר"
בהחלט מניבות עמוק מתוכנו רגש חם וחזק.
זה הזמן לחשוב – מה באמת אוכל לתת לילד שלי שיהיה הדבר "הכי טוב" עבורו?
חז"ל אומרים על מי שאין לו הכרת הטוב על מה שנותנים לו,
משקיעים בו ומבקשים לטובתו – שאין לו עולם הבא.
לכאורה אין קשר בין הדברים.
וכי מי שאין לו הכרת הטוב גם אין לו תורה?
האם הוא לא עשה מצוות מימיו?
לא עשה חסד עם בני משפחתו או חבריו?
על אלו הוא לא יזכה לעולם הבא?
אלא שחז"ל מבארים –
אכן כן, יש לו עולם הבא על התורה והמעשים הטובים שלו,
אבל אם לא תהיה לו יכולת להכיר טובה,
לא יהיו לו את הכלים לזהות את הטוב שיעטוף אותו בעולם הבא.
אולי הוא יזכה לעולם הבא מאיר בטובו של בורא עולם,
אבל שום "טוב" לא יורגש בתוכו כי הוא לא ידע לזהות אותו.
הינה לנו שלוש עצות איך ניתן לילדים שלנו את הכי טוב שנוכל –
את היכולת לזהות טוב, להכיר בו ולהודות עליו.
עצה ראשונה היא "מילה טובה" –
פעם עשו ניסוי וגילו שצמחים מגיבים בחיוביות למילים טובות
על שום שהן נושאות בקרבן אוירה טובה.
נחשו כלפי איזו מילה הצמחים הגיבו באופן הכי חזק?
נכון.
כלפי המילה "תודה".
כשאת מגישה לילדים החמודים סעודה חמה טעימה ומזינה –
אל תשכחי להזין גם את נשמתם ובנוסף לברכת המזון
בקשי מהם לומר גם "תודה לאמא".
את לא מבקשת את תודתם בגלל שהיא נחוצה לך
אלא בגלל שהיא נחוצה להם.
כך הם לומדים להודות ולהכיר טובה גם על מה שלכאורה "זכותם" לקבל
והם מתמלאים ב"אוירה טובה" בתוכם.
עצה נוספת –
בית שהשפה המדוברת בו היא הודיה לה' על כל דבר שקורה
בין אם הוא טוב ובין אם הוא "רע" –
זהו בית שמצייד את ילדיו בתעצומות נפש.
הפכו את הבית שלכם לבית כזה.
ילד שמורגל מילדותו בשפה הזו של הודיה לה' על כל דבר,
כאשר יצמח ויצא לעולם, לא במהרה ייפול לייאוש ולהאשמות כשיקרה והוא לא יצליח. ההרגל לומר תודה ולהכיר בטוב שסביבו,
יעודד אותו תמיד לצפות לטוב ה' שעוד מעט בוא יבוא.
התחושה שטוב ה' ממלא את העולם כולו,
תיפח בו כוחות נפש לצלוח את טלטלות החיים מתוך ביטחון ורגיעה.
העצה האחרונה חווייתית ומאחדת –
צרו "תיבת תודה" בביתכם ובקשו שבכל יום כל אחד מבני הבית (כולל אתם)
יכתוב מכתב תודה קצר למישהו מבני הבית על מה שהוא
ועל הטוב שהוא מזהה בו (אפשר גם להודות לו על מה שעשה עבורו).
בכל יום כתבו מכתב למישהו אחר.
אפשר לעזור לקטנים שבמשפחה ולכתוב עבורם את מה שהם רוצים לומר.
לאחר כשבועיים עשו "מסיבת הודיה על מי שאנחנו" –
מלאו את השולחן במטעמים טובים ושלפו את הפתקים בסבב.
כל אחד בתורו ישלוף באופן אקראי פתק מהתיבה ויקריא אותו בקול רם וחגיגי
תוך כדי מחיאות כפיים ותרועות שמחה של "הקהל הקדוש".
לבטח תחוו חוויה משותפת מרגשת במיוחד.
חוויה שתעצים אתכם ותאחד ביניכם ותלווה אתכם לאורך ימים ושנים.
לסיום הדביקו את הפתקים הללו באלבום משפחתי
(זו יכולה להיות אפילו מחברת הכי פשוטה) לזכרון עולם.
קראו לאלבום – "תודה לה' על כל הטוב שטבע בכל אחד מאיתנו
ועל שאנחנו יודעים להודות עליו".
הילדים הקטנים גם יכולים לקשט ולצבוע את האלבום
ולהפוך את חווית ה"תודה" לצבעונית במיוחד.
