מלחמת גוג ומגוג בפתח חיינו. האויבים מתחזקים רגע לפני מפלתם האחרונה והנצחית.
אבא שבשמיים מבקש מאיתנו לחיות על קידוש השם. למסור נפשנו חזרה אליו בעומק פנימיותנו – כדי להציל עצמנו מגוב המלחמה.
עם ישראל מוסר נשמתו עבור קידוש ה'.. מוסר גופו על קידוש ה'… ומי מאיתנו מוסר נפשו בחיי חיותו על קידוש ה'?
מסירת הנפש – המוכנות לוותר על אחיזות בעומק בעומק נפשנו בשקר המגן עלינו מלכאוב באמת. לוותר על ה"בטוח" וה"מוכר" המגנים עלינו מפחד השינוי בעומק עצמיותינו.
אבא שבשמיים עומד מנגד כל פחדנו ומבקש מאיתנו לשוב הביתה לאמת הפנימית שבנו – גם אם זה מרגיש לנו ממש כמו למות.
לוותר על האחיזות המוכרות דווקא במקומות הכי קיומיים שבנו – גם אם זה מרגיש ממש כמו למות.
שה"אכזריים" שבנו האוחזים בחרב האמת מבלי לרחם על עצמם או על אחרים דווקא יגלו רחמים עמוקים בתוכם. רחמים שמוכנים לצעוד לאט יותר.. עגול יותר.. רחמני יותר .. אל המטרה הנכספת – גם אם זה מרגיש ממש כמו למות…
שה"רוחניים" שבינינו החיים "מעבר" ו"מעל" החיים יסכימו לחיות בתוך העולם הגס והמפחיד ויסכימו "להיות" ולגלות את עצמם בתוכו – גם אם זה מרגיש ממש כמו למות…
שה"חווייתיים" חסרי הגבול שבתוכנו החודרים כל גבול וכוספים להיות במרכז העולם יסכימו להיכנע ולחיות ולחוות דווקא בתוך גבולות מגבילים ויסכימו לקבל שהם אינם "מלכי עולם" – גם אם זה מרגיש ממש כמו למות…
שה"טובים והרכים" שבנו יסכימו לקבל על אף הכאב הרגשי הבלתי נסבל שהדרך אל הרכות והאהבה זרועה בהתמודדות עם רוע ונוקשות בתוכם וסביבם – גם אם זה מרגיש ממש כמו למות…
כי אם נסכים "למות על קידוש ה' " בנפשנו עמוק פנימה מבלי שאף אחד יראה – אולי כך גם ירחם אבא וינצח מלחמת גוג ומגוג עמוק עמוק בסתרי סתרים בלי שאף אחד יראה. מבלי שאף אחד יקפח נפשו מנגד בחוצות עיר…
המה כשלו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד!!
