חמץ ומצה בעבודת השם

סיגל אהביאל

אנחנו נכנסים כעת לזמן מאוד מיוחד, כל כולנו בהכנות לקראת הפסח – לצאת ממצרים.

 

ע"י כול פעולה שעושה איתנו הקב"ה וע"י כול מצוה הוא מרמז לנו איך להתקרב אליו. ע"י הבנת משמעות המצה והחמץ באופן רוחני מלמד אותנו הקב"ה על דרכים בעבודה ה' הפרטית שלנו, איך כל אחד ואחת מאיתנו יכול/ה להתקרב אל ה' יתברך ואל הנשמה שלו/ה ולצאת מהמצרים הפרטי שלו/ה.

 

הבה נעמיק במשמעות הפנימית של המצה והחמץ, וננסה להבין למה מצוה אותנו הקב"ה להתרחק ולהזהר מהחמץ, ואיך יתכן שאותו חמץ שאנחנו כל כך נזהרים ממנו בשבעת ימי הפסח, "בל יראה ובל ימצא". הוא עיקר מזונו של האדם במשך כול השנה. הלחם שעליו אנחנו נוטלים ידיים ועליו מברכים ברכת המזון עליו מברכים ברכת 'המוציא לחם מן הארץ' הפוטרת את יתר המזונות מברכה, איך יתכן שאותו הלחם הופך להיות פתאום 'חמץ' בפסח ואסור בתכלית האיסור ב"בל יראה ובל ימצא בכול מושבותיכם"? מה משמעות הלחם? מה משמעות המצה? איך זה משפיע על החיים שלי ומה זה אומר על העולם הקטן שלי ואיך עלינו להתקרב לה' באמצעות הרמזים האלה?

 

אומר רבי נתן בליקוטי הלכות הלכות פסח שהמצה היא בחינת 'דעת שלמה'.

 

דעת זה חיבור.

 

התורה אומרת "וידע אדם את חוה אשתו", כשאנחנו מבקשים להבין את המשמעות של מילה אנחנו הולכים אל הפעם הראשונה שהיא הוזכרה בתורה. המילה דעת מוזכרת בפעם הראשונה בתורה בחיבור בין אדם לחוה, " וידע אדם את חוה אישתו" זה החיבור בין אדם הראשון וחוה אישתו.

 

כאשר שני הפכים הופכים להיות אחד, כאשר הם מתאחדים והופכים להיות מציאות חדשה שלא הייתה קודם לכן , זה בחינת דעת.משהו שלם שמרכיביו מתאחדים בתוכו.

 

כמו החיבור בין הבורא והבריאה. יש כאן שני הפכים. מציאות של שלימות אינסופית שאין לנו תפיסה בה, לעומת חסרון. בריאה שהיא חסרה ומרוחקת משורשה.

 

דעת זה לקחת את שני ההפכים הללו ולהפוך אותם לדבר אחד. להפוך אותם לשלמות אחת.

 

על ידי מה? – על ידי זה שהבריאה מתבטלת אל הבורא.

 

הנשמות מתבטלות אל הבורא יתברך שמו ומרגישות שרצונו של הבורא יתברך מתלבש לתוך האיברים ולא קיים בנו שום רצון אחר מאשר לעשות את רצונו יתברך.

 

הצדיק שיש לו דעת שלמה, כ"כ דבוק ומחובר לבורא עד כדי כך שאפילו האיברים שלו עושים את רצון הבורא. הידיים שלו לא נעות אלא אם כן הבורא יתברך רוצה שהידיים שלו ינועו.אין לו רצון עצמי משל עצמו אלא רק את רצון הבורא שפועם בו.

 

איפה אנחנו רואים את זה בתורה? כאשר יעקוב אבינו רוצה לברך את אפרים ואת מנשה, הוא משכל את ידיו, הוא מניח את יד ימין על הילד הקטן ואת יד שמאל על הבכור. רש"י אומר שהיה לו שכל בידיים.

 

אותו הדבר אומר הרבי מסלונים בספרו 'נתיבות שלום' על התורה על עניין מכירת השבטים את יוסף, הרי איך יתכן שהשבטים,קדושי עליון, מוכרים את יוסף אחיהם לישמעלים?

 

זה מעשה שלא יעשה. אפילו הקלים שבאנשים לא עושים מעשה כזה.

 

אומר הרבי מסלונים שהשבטים היו כל כך דבוקים בה' יתברך ולכן הם מכרו את יוסף כי הם הרגישו שזה הרצון של ה'.

 

היה להם חיבור כזה עמוק לה' יתברך שהם עשו מעשה שלפי השכל הוא מעשה שהוא בל יעשה, אבל לפי הדעת השלמה, לפי החיבור שלהם עם ה' הם הרגישו, הם ידעו, הם הבינו, הם חוו. הידיעה הזו זרמה להם בתוך האיברים שהם צריכים למכור את יוסף.

 

אומר שם הרבי מסלונים שבאותה מידה שיוסף היה צריך להתאפק ולא לחטוא עם אשת פוטיפר, כן השבטים היו צריכים להתאפק מהרחמים שלהם ולמכור את יוסף.

 

למה? – כי הנשמה שלהם, החלק המחובר לבורא שבהם, הדעת השלמה שלהם ידעה שה' יתברך רצה שיוסף ירד למצרים. כי חז"ל אומרים שיעקוב היה אמור לרדת למצרים בשלשלאות. ובזכות יוסף שירד למצריים לפני יעקוב יכל יעקוב לרדת למצרים בכבוד מלכים. השבטים לא ידעו את רצונו של הבורא בשכלם הגשמי והאנושי אלא מצד דעתם השלמה.

 

קל להבין שדעת שלמה היא מדרגה גבוהה מאוד, ובטח שאי אפשר להשיג דעת שלמה ביום אחד או בחג פסח אחד בו אנו אוכלים מצה, אלא שצריך לעבור עלינו עוד פסח ועוד פסח ובכול שנה אנו מתקדמים אל מדרגת המצה יותר.

 

עצה טובה היא להתפלל בזמן אכילת המצה ולומר "ריבונו של עולם תן לי דעת שלמה, תן לי להרגיש את הרצון שלך בתוך האברים שלי, שהאברים שלי לא יתנגדו לרצון שלך, שלא יהיו בי שני רצונות סותרים, שכל מה שאני ארצה יהיה לרצונך וכל מה שאתה רוצה יהיה רצוני."

 

אם כך נסכם כי ה'דעת השלמה' זו מציאות רוחנית מאוד גבוהה של דבקות עם ה' יתברך המיוצגת ע"י המצה.

 

לעומת הדעת השלמה, אומר רבי נתן: שהחמץ זה בחינת טבע, בחינת הבריאה הרחוקה מהבורא.

 

זו בחינת ההסתרה, המקום שבו אנחנו לא מרגישים את מציאות ה' בחיינו. ולכן בפסח אסור החמץ באכילה ובראיה ובהמצאות מאחר ובפסח מתגלה דבקות כזו בבורא שאין מקום להכניס ריחוק ולקלקל את הרגע האינטימי הזה.

 

כאשר מתגלה חיבור כ"כ עמוק בין הבורא והבריאה, חלילה מלהרוס את הדבקות ע"י ריחוק ושבירת השלמות.

 

אבל כפי שהזכרנו בתחילת המאמר הלחם הופך להיות 'חמץ' רק בפסח, ובכל השנה הלחם הוא עיקר מזונו של האדם. הקב"ה אומר "לכו לחמו בלחמי" הוא קורא לתורה לחם. וכן הוא נקרא חלה של שבת מלשון "לחלות פני ה'".

 

אם כך למה דווקא בפסח הלחם הופך להיות חמץ ובכול השנה הוא מותר ומקומו מכובד?

 

יש שני סוגי דרכים להתקרב לה' יתברך ואת שתי הדרכים צריך והן משלימות זו את זו. אי אפשר בלי אחת מהן ושתיהן כאחת מהוות שלמות.

 

סוג אחד של התקרבות לה' היא דרך האמונה בחינת מצה- אני מבטל את הדעת שלי מול ה' יתברך, אני לא מבין ולא יודע לאן ה' לוקח אותי, אבל אני באמונה שלמה שהכול לטובה. ביטול דעתי לדעת השם בלי שאנסה להבין מה רוצים ממני-אמונה.

 

הדרך השניה היא בחינת מלחמה -, שזה בחינת "לכו לחמו בלחמי" בחינת מלחמת הבירורים של העולם הזה.

 

העולם הזה מטרתו היא להסתיר את ה' יתברך,(עולם מלשון העלם) וכל המלחמה שלנו בעולם הזה היא לגלות את הבורא דוקא בתוך ההסתרה.

 

כל המלחמה שאנחנו עוברים בעולם הזה, כל היסורים שעוברים עלינו, כל העליות, כל הירידות, כל המניעות, כל הקשיים שאנחנו עוברים בין אם זה עם ההורים שמגדלים אותנו, המקום שבו אנחנו מתחנכים, המניעות והבלבולים זה בחינת המלחמה שאנחנו חייבים לעבור.

 

בחינת הלחם, בחינת "לכו לחמו בלחמי" – קחו את התורה והלחמו עם החושך, תבררו את האור מתוך החושך, בתוך היסורים תמצאו אותי, דווקא בתוך ההסתרה תתבוננו תחפשו תמצאו אותי.

 

תתבוננו פנימה ותבררו מה קורה איתכם, מאיפה באה העצבות, איפה אתם לא מדויקים, איפה אתם לא נמצאים במקום הנכון שלכם, למה אתם מושכים לתוך החיים שלכם כל מיני מציאויות שהן לא למדרגה האמיתית שלכם, אתם שוב ושוב נתקלים באותם מצבים שמפילים אתכם, זה העניין של הבירור.

 

אם אנחנו רוצים להתקרב לה' יש לנו שתי בחינות, בחינת האמונה הפשוטה והביטול לרצון השם והבחינה השנייה היא הבירור של עצמנו. לעשות חשבון נפש בכל יום.

 

להתבונן פנימה ולראות איפה טעיתי, איפה לא דיברתי אמת, איפה לא התנהגתי בדרך אמיתית לנשמה שלי, איפה עשיתי עבירה.

 

ועל בחינה זו של התבוננות המן עושה עץ חמישים אמה, אומר רבי נתן: כנגד חמישים ימים של ספירת העומר, שכל העניין של ספירת העומר זה הבירורים.

 

שבכל יום אנחנו מבררים את הנפש שלנו.

 

איפה עומד החסד שלנו? איפה החסד שבחסד? איפה הגבורה שבחסד, עד כמה אני עושה חסד שהוא באמת ברוחב לה, עד כמה החסד שלי מדוייק ובגבול הנכון? לא לתת למי שלא רוצה לקבל ממני, או שמא אני נותן כל כך הרבה שאני כבר מאבד את עצמי.

 

מה עומד ביני ובין הקדושה? מה בי לא בא לידי ביטוי בעבודת השם?

 

היכן אני עוד מעמיס על עצמי רגשות שליליים ומה אני מרוויח מכך?

 

כול אלו שאלות של עבודה עצמית וההשתדלות שלנו לשפר את עצמנו היפך בחינת ביטול העצמי לרצון השם.

 

אומר רבי נחמן: דעו לכם שבדרך למצה (לאמונה ולדעת השלמה) אתם תעברו דרך החמץ (בירורים והתבוננות פנימית).

 

מי שמנקה את הבית רואה לכלוך בכול מקום. לכלוך שלא ראה אותו לפני שרצה לנקות את הבית.

 

אך יש בעיה גדולה בשלב הבירורים. שעד שנגיע למטרה הרצויה שהיא ניקיון פנימי שיכשיר אותנו לביטול שלם להשם, אנחנו עשויים להקבר תחת האבק, ומיליון הדפים, וערמות הבגדים שאנחנו לא צריכים וכל כך הרבה לכלוך שנפגוש בבית וכל כך הרבה חמץ שהצטבר במגירות ובנפש שלנו, נפגוש כל כך הרבה שקר בנפשנו וכל כך הרבה כפירות שעל ידם נוכל להגיע חלילה וחס לייאוש גדול.

 

כאן מלמד אותנו הקב"ה דבר נפלא, הוא אומר לנו: אין לכם בררה אלא לעבור דרך הברורים האלה, אתם לא יכולים להתחמק, אי אפשר לברוח מזה אבל אני אלמד אתכם דרך שהברורים האלה יהיו לחם וחלה ולא חמץ.

 

כי חמץ זה מלשון החמצה. להחמיץ את המטרה הנכונה.

 

ברגע שאתם חושבים שאתם מצליחים או נכשלים במשימה- אתם מחמיצים את המטרה.

 

ברגע שאתם מתנתקים מהבורא וחושבים שאתם מציאות נפרדת שעומדת בפני עצמה שהיא מצליחה או לא מצליחה, אז באותו רגע נוצר מרחק וסדק בנכם לביני, ואיפה שיש מרחק וסדק מיד נכנס היצר הרע ומתחיל לבלבל אתכם.

 

ברגע שיש "אני" וה"בורא", ברגע שיש הפרדה נכנס יצר הרע ואומר לך אתה לא שווה שום דבר. הוא אומר: "תראה כמה חמץ יש לך בנשמה, תראה כמה שקר יש לך, תראה לאן הגעת, תראה כמה אתה לא מצליח, תראה כמה אתה רחוק"

 

כול ההתבוננות שלנו על הריחוק שלנו מהקב"ה היא כדי להתקרב אליו. אבל בדרך היצר הרע תופס אותנו ורוצה שנחמיץ את הדרך, אנחנו נוסעים לבית א-ל, ומה היצר הרע עושה? הוא מפתה אותנו לפנות למקום אחר.שנחמיץ את הפניה הנכונה ונטעה בדרך.

 

ולאן הוא רוצה להוביל אותנו? לייאוש או לגאווה.

 

או שבדרך הבירור אנחנו רואים כמה אנחנו גרועים ואז נופלים לייאוש או שלהיפך אנחנו נופלים לגאווה: "איזה בירורים עשיתי, איך הצלחתי, איך אני כל כך מוכשר, איך עמדתי במשימה, קראתי ספר תהילים שלם, איך אמרתי את התיקון הכללי כל יום, איך הצלחתי לא להגיד לשון הרע" גם פה אנחנו מחמיצים את המטרה.

 

והחיבור בין שתי הדרכים הללו לחם ומצה בלי להחמיץ את המטרה היא הידיעה שהכל זה ממנו.

 

ההצלחות שלנו הן ממנו, הכשלונות שלנו ממנו, כל כולנו ממנו, אני מחויבים להשתדל ולהשתפר, אבל מי שיתן לנו את ההצלחה או את הכישלון זה רק הוא יתברך.

 

לא מעניין את הקב"ה אם הצלחנו או נכשלנו כי הכישלונות וההצלחות הן ממנו מה שמעניין אותו זה אם התיישנו או התגאנו. זה הדבר היחיד שמעניין אותו. זה דיוק החיבור בין ההשתדלות מצד אחד והביטול אליו מצד שני.

 

מצד אחד אנחנו מחויבים לעשות את עבודת הבירור התלויה בנו. אי אפשר לומר הכול ממנו אז אני בחופש. אנחנו מחויבים לעשות את הבירורים שלנו. ומצד שני אל לנו להחמיץ את המטרה בעבודת הבירורים במחשבה שיש "אני" שהוא נפרד מהבורא.

 

ולכן אומרים חכמי הקבלה שהשבת היא בחינת עיגול ובתוכו ריבוע(כידוע שפסח נקרא שבת שנאמר ממחרת השבת).

 

העיגול מייצג את אחדות השם. שאין לו התחלה וסוף וכולו אחד וכולם נכללים בו. וריבוע הוא בחינת הנבראים הכלולים באחדות השם אך גם מחויבים לעשות את העבודה הפרטית כול אחד של עצמו כדי להיכלל באחדות מתוך בחירה ועמל.

 

כול עוד הריבוע בתוך העיגול הלחם והמצה עוזרים זה לזה. אך אם הריבוע מתרחק מהעיגול וחושב שיש "אני" הנפרד מן השלמות הוא מחמיץ את המטרה.

 

לכן בפסח החמץ אסור.כי אין זה הזמן לבירורים. עתה זה הזמן להתכללות בהשם והפנמת העובדה שאין טבע ובריאה שמנותקים מהבורא.אלא שהטבע והבריאה גם הם בתוכו ומתנהגים כרצונו.

 

ולאחר שהפנמו את הרעיון עמוק בנשמות אז ורק אז זה הזמן הנכון להתחיל לברר את הנפשות שלנו פרט לפרט.

 

ולכן לאחר הפסח מניפים את עומר השעורים לששה קצוות שהן כנגד הבריאה שיש בה צפון דרום מזרח מערב למעלה ולמטה ומתחילים את ספירת העומר ובירור הרע מהנפשות. כי בכוח המצה, האחדות עם השם, בכוח הדעת השלמה אפשר להתחיל את עבודת הבירורים בלי ליפול בעצת היצר של ייאוש או גאווה ולהחמיץ את המטרה.

 

ולכן המצה נקראת לחם רפואה ולחם שמחה.

 

כי הידיעה שכול העליות והירידות וכול הבירורים כולם הם בצל אהבתו ואחדותו של השם ואין שום "אני" מעיק שמצליח ונכשל, משמחת את הלב ומרפאה אותו מהגאווה ומהייאוש.

 

וזו היא החירות האמיתית.

מוזמנים לשתף אחרים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מהספריה שלנו:
ice-creams-with-shells-beach
סיגל אהביאל
הקיץ בפתח ועימו 'רעש' רגשי ומחשבתי, שמחות ומפגשים מתוקים שאיתם מגיע גם, כן גם, פיזור יישוב הדעת…
carnival-mask-front-blurred-lights
סיגל אהביאל
לתחפושות בפורים מסר מאוד ברור – העולם הזה הוא תחפושת אחת גדולה! כי כשאנחנו מפנימים שכל העולם…
מחוסר שליטה לאור בהיר
סיגל אהביאל
 על דרך המליצה ניתן לומר שפורים הוא חג השחרור. הכיצד? כי בפורים מתבקש מאיתנו להמציא מתוכנו את…