ארבעה בנים שבנו מקבלים את התורה

סיגל אהביאל

זמן ספירת העומר מסוגל ביותר לרפואת הנפש והזדמנות גדולה להכין את נפשנו לישועת השם הגדולה שאינה אלא קבלת התורה אשר היא חיינו ואורך ימינו והיא מאירה את נשמותינו באורה ובהנהגת הקודש שבה. לא לחינם ספירת העומר שתחילתה מיד בצאת חג הפסח "ממחרת השבת" נספרת ברובה בחודש אייר שראשי תיבותיו הינן "אני השם רופאך".

 

בכל שנה בחג השבועות ניתנת לנו התורה כמתנת חינם – חג מתן תורה. אך אם אכן נזכה לקבל אותה אל תוכנו עד תשנה אותנו לטובה תלוי בעד כמה נטהר את כלי נפשנו להכיל את אורה. אומרת ההגדה "כנגד ארבעה בנים דברה התורה" ובכך מגלה לנו ההגדה כי התורה "מדברת".

 

אמר רבי יהושע בן לוי בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה (מסכת אבות). שואל הבעש"ט הקדוש וכי מי שומע בימנו דיבור של בת קול ועל שום מה יוצאת היא באם אין מי שישמע ועונה – בכל יום ויום מבקיע קול ממעמקי הנשמה וקורא לנו להתעורר ולחזור לשורשנו – בורא עולם המסתתר בתורה. אותו קול פנימי קולה של הבת קול היוצאת מהר סיני בכל יום – קול התורה המדברת כנגדנו.

 

ארבעה בנים

 

ארבעת הבנים המוזכרים בהגדה קיימים בפנימיותו של כל אחד מאיתנו. כדי לקבל את אור התורה המדבר כנגדנו עלינו להכיר בחשיבות כל אחד ואחד מהם בתוכנו. כולם נזכרים כ"בנים" ולכולם תפקיד במסע שלנו.

 

חכם מה הוא אומר

 

הבן ה"חכם" שבנו הוא אותו "קול של ידיעה פנימית" המורה לנו להבדיל בין אמת ושקר – נקודת הצדיק שבנו.

 

התורה מדברת כנגד אותו קול שבנו ומעודדת אותנו להכיר בו ולבלי לבטל אותו בדעתנו. הוא זה שיעזור לנו להתקרב אל האופן המדויק ביותר עבורנו לפעול ולהיות על מנת שנוכל לקבל את החלק המיוחד שלנו בתורה. רואים זאת בחוש שאמא פשוטה שאינה פסיכולוגית או רופאה יודעת בפנימיותה מה הכי טוב עבור ילדיה. לעיתים אף יותר מכל אדם בעולם כולל המומחים ביותר. אותו "חכם" שבתוכה מחבר אותה אל ילדיה ומאיר לה את העצה המדויקת ביותר עבורם.

 

אל לנו ליפול לענווה פסולה ולבטל את ה"חכם " שבנו ולהישאר כעניים. קורא לנו רבינו בסיפור על השבעה קבצנים ואומר "חדלו עוד מלהיות עניים! שובו אל האוצרות שלכם, והיו משתמשים באוצרות שלכם"

 

רשע מה הוא אומר

 

מיד לאחר הבן החכם מוזכר הבן הרשע. גם לו חלק במסע שלנו וגם הוא נקרא בן למקום. עצם היותו מוזכר מיד לאחר הבן החכם מורה לנו שאף על פי שיש בנו קול פנימי שיודע להבחין בין אמת לשקר ואנו מלאים באוצרות טובים בכל זאת עלינו לזכור היטב שעוד רבות עלינו להשתפר ולשוב בתשובה ועל כן עלינו לבחון את עצמנו בכל עת כמו שבוחנים רשע.

 

כי מאחר וכל מאורע בחיים שלנו בא ללמד אותנו משהו על עצמנו ואינו מנותק משלמות קיומנו – על כן תפקידו של הבן הרשע הוא לעורר אותנו להתבונן על מאורעות חיינו בעניים בוחנות ולשאול את עצמנו "מה דורשים ממני מן השמיים לשנות בעצמי ובמה עלי להשתפר?"

 

מצד אחד קוראת לנו התורה להאמין בעצמנו ובקולנו הפנימי ללא עוררין ומצד שני לדעת שיש ביכולתנו לטעות ו"מותר" לנו לחזור בתשובה ולהגיד "סליחה טעיתי" ולהתחיל מחדש.

 

פן נוסף של הבן הרשע וסיבה נוספת להיותו מופיע מיד לאחר הבן החכם הינה שה"רשע" שבנו הוא היכולת שלנו להיות שונים ומיוחדים ולא הולכים בתלם כפי שמסבירה מסכת אבות (פרק ב' משנה יג) שרשע הוא זה שפורש מן הציבור. עצם יכולתנו להיות מובדלים מעט מהציבור יעזור לנו לגלות את קול ה"חכם" המיוחד שבנו ולמצוא את ה"שביל בצד" המיוחד לנו (כמוזכר בסיפורי מעשיות באבדת בת מלך). כל זאת כמובן כל עוד לא סטינו ולו במעט מגבולות הקדושה וההלכה.

 

תם מה הוא אומר

 

הבן התם שבנו הוא התמימות והפשיטות שקיימת בכל אחד מאיתנו. אף אותה עלינו לחפש ולחזק. התם הוא הצד שבנו שעושה את רצון השם בלי לשאול שאלות עד כדי שלעיתים הוא נראה כטיפש כמו שהתם בסיפורו של רבינו היה כטיפש בעיני הבריות על אשר הוא ממשיך להיות שמח בחלקו אף אם חלקו נראה עלוב ולא מוצלח.

 

כמה פעמים אנו נכשלים שוב ושוב במשימות שהצבנו לעצמנו או שעוברים טלטלות אשר מאיימות לייאש אותנו? רק בזכות הבן התם שבנו אנו מצליחים לקום שוב ושוב ולהמשיך בדרך למרות כל המעידות הנשנות וחוזרות.

 

"עיקר היהדות היא תמימות ופשיטות" אומר רבינו. כמו אברהם אבינו שאליו אומר השם "התהלך לפני והיה תמים" ואשר מעולם לא הרהר אחר הנהגת הבורא כלפיו אף לאחר שאמר לו מיצחק יקרא לך זרע ולאחר מכן אמר לו העלה אותו לעולה. אברהם אבינו רץ בתמימות ופשיטות לעשות רצון הבורא אף שנראה כמשוגע בעיני הבריות בהיותו זה שנלחם כנגד ההנהגה להקריב את הבנים לעבודה זרה ועתה לכאורה הוא עצמו עושה מעשה דומה.

 

בדיעבד התגלה שדווקא בזכות העקדה הפך יצחק להיות כשיר להולדה ולא לפני כן. כי נשמתו שנתנה בו ביום היוולדו לא היה בה כוח הולדה ורק לאחר שפרחה נשמתו במעמד העקדה ונתנה בו נשמה חדשה עם כוח הולדה יכלה הברכה להתקיים בו.

 

על כך אומר אונקלוס על הכתוב בתורה "עם נבל ולא חכם" שבשל היותם לא מתחכמים ומקיימים רצון השם בתמימות זכו לקבל את התורה. מכאן שקיום הבן התם שבנו הוא תנאי לקבלת אור התורה לתוכנו ולעמידה בכל הניסיונות.

 

ושאינו יודע לשאול

 

הבן האחרון הוא זה שאינו יודע לשאול. ישנם זמנים בהם אנו מתמלאים במבוכה ובחוסר ידיעה לאן לפנות עם חיינו. איננו מצליחים להבין מה רוצים מאיתנו מן השמיים ואף לא יודעים מי אנחנו וזקוקים למישהו שיורה עבורנו את הדרך. ויותר מכך – בכל מעבר ממדרגה למדרגה ישנו שלב בו אנו מרגישים כ"מרחפים באוויר" באשר המדרגה הקודמת כבר לא מתאימה לשאיפותינו מעצמנו והמדרגה הבאה עדיין לא "בנויה" ויציבה עבורנו וכך אנו תלויים בין שמיים וארץ.

 

הבן שאינו יודע לשאול שבנו הוא יכולתנו לאפשר לעצמנו לא לדעת ובכל זאת להמשיך הלאה ללא ייאוש. אומרים חז"ל שתכלית הידיעה שלא נדע. דווקא היכולת להיות בחסרון ידיעה תוביל אותנו בסופה לידיעה שלמה. כפי שאומר רבי נתן שישנו חושך שהוא גבוה יותר מכל האורות כי החושך הזה מוליד בנו צעקה שמעלה אותנו עד למדרגה הגבוהה ביותר.

 

נקודה נוספת היא שכשאיננו יודעים לשאול דהיינו לבקש אנו הופכים להיות זקוקים לאחרים שיפתחו עבורנו פתח ויתנו לנו בלי שנבקש כמאמר ההגדה "את פתח לו". אם נפנה לבן הזה שבנו מקום נהיה ענווים ונוכל לזכות ללמוד מאחרים מבלי להתגאות ולומר שאיננו זקוקים לעזרה ולהכוונה.

 

אך כאן חשוב לדעת להבחין בין "תמיכה מאחרים" ל"תלות באחרים". כל אחד מאיתנו בטבעו זקוק לתמיכה ועזרה מאחרים כפי שהתורה אומרת "לא טוב היות האדם לבדו" הוא צריך "עזר כנגדו". אנו זקוקים למישהו אוהב שיעמוד מולנו ויעזור לנו להכיר את עצמו ויכולותיו וכן שיתמוך בנו בעת נפילה. אך ברגע שצורך אמיתי זה הופך אותנו להיות כ"עבדים" הנזקקים לחברה שתאהב ותאמין בנו הפכנו מ"נתמכים" ל"תלותיים". ה"נתמך" יודע שהוא זקוק ושהקב"ה משגיח עליו ושולח לו שליחים בדמות אנשים אוהבים שמאמינים בו. אך ה"תלותי" עוזב את אחיזתו בבורא ומחליף אותה באחיזה בבני אנוש שעליו נאמר "ארור הגבר אשר יבטח באדם".

 

כאיש אחד בלב אחד

 

בכל אחד מאיתנו יש בן אחד או שניים מבין ארבעת הבנים שקולו חזק יותר בתוכנו ואיתו אנו מזדהים יותר. אחד יותר מחובר לקול החכם שבו והשני מחובר יותר לבן הרשע או התם או זה שאינו יודע לשאול. וכן יש את הבן שאיתו אנו פחות מחוברים ואף אליו אנו מנוכרים. אם שאנחנו לא מקשיבים לקולנו הפנימי או שאנחנו מתחכמים ולא תמימים עם הבורא וכן הלאה.

 

אם נזכה לזהות כל אחד ואחד מן הבנים הללו בתוך נפשנו להעריך את קיומו ולפנות עבורו מקום או אז נהפוך לכלי שלם לקבלת התורה כי כנגד כל ארבעת הבנים כאחד דברה התורה. ואז נזכה לשמוע את התורה מדברת "כנגדנו" ובתוכנו.

 

וכן כאשר יתאחדו כל ארבעת הבנים בתוכנו "איש בל יעדר" לכלי אחד שלם ומוכשר לקבלת אור התורה – חג השבועות יהפוך עבורנו לזמן מתן תורה וגם לקבלתה בתוכנו. התורה תוכל להאיר בתוכנו ולהפוך אותנו לבריה חדשה ובכך נזכה לקיים את תכלית ימי הספירה כמאמר התורה (ויקרא כג) "ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה להשם" – דהיינו שתכלית הספירה היא שנזכה להתקרב בקרבה חדשה להשם.

 

יהי רצון שנזכה לגלות את כל ארבעת הבנים שבנו ולאחד את כולם כאיש אחד בליבנו בבחינת "כאיש אחד בלב אחד"…

 

מוזמנים לשתף אחרים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מהספריה שלנו:
ice-creams-with-shells-beach
סיגל אהביאל
הקיץ בפתח ועימו 'רעש' רגשי ומחשבתי, שמחות ומפגשים מתוקים שאיתם מגיע גם, כן גם, פיזור יישוב הדעת…
carnival-mask-front-blurred-lights
סיגל אהביאל
לתחפושות בפורים מסר מאוד ברור – העולם הזה הוא תחפושת אחת גדולה! כי כשאנחנו מפנימים שכל העולם…
מחוסר שליטה לאור בהיר
סיגל אהביאל
 על דרך המליצה ניתן לומר שפורים הוא חג השחרור. הכיצד? כי בפורים מתבקש מאיתנו להמציא מתוכנו את…