איך לגלות את הכוח שלנו בתוך מצבי חולשה

סיגל אהביאל

כמה הרבה יותר קל לנו לפעמים להאשים אחרים על הכשלונות, התסכולים והכאבים בחיים שלנו.

 

קל יותר מאשר לעצור ולהתבונן מתוך אחריות מלאה על התוצאות שהגיעו אל חיינו.

 

מכירים את זה? בדרך כלל זה קורה דווקא בנושאים הכי קריטיים בחיים שלנו.

 

מה זו הנטיה הזו להאשים? למה כל כך קל לגלוש אליה?

 

כאשר אנחנו מאשימים אחרים, באופן מיידי אנחנו חווים איזושהי הקלה.

 

כי אז עומס האחריות על כך שהגענו ל"דרך ללא מוצא" שמסיבה לנו כאב או כעס יורד מעלינו. העומס עובר הלאה, ומקל מעלינו את כובד משקלו.

 

"מישהו אחר אשם.. זה לא אני . זה הוא! זה בגללו!"

 

אבל באמת, עצם הצורך להאשים, הוא הוא הבור שממנו אנחנו נמלטים ואליו אנחנו זורקים אחרים.

 

דמיינו חיים ללא האשמה. . אז טעינו, אז מה? אז נכשלנו, אז מה?

 

המחשבה שמכל טעות וכישלון אפשר להתחיל מהתחלה תוכל לצמוח בתוכנו רק אם ניגמל מהצורך לברוח מהכאב ולהאשים.

 

המשמעות של לקחת אחריות מלאה על חיינו היא כוח – "כי אם אני הבאתי את עצמי למצב הזה, אז אני בלבד אוכל גם אוכל להוציא את עצמי מכאן. חיי הם בידיי. בכוחי בלבד ליצור בהם שינוי".

 

ניקוי נפשנו מהצורך להאשים בעצם מחזק אותנו יותר מאשר מחליש אותנו.

 

כי אם אין אשמים (לא אנחנו ולא אחרים) אז כל ההנהגה עוברת לידיים שלנו.

 

 

להאשמות קורא רבי נחמן בסיפורו מעשה מחיגר – "שיגעון".

 

הוא מספר לנו על חבורה של גנבים שבמשך שנים היו גונבים ורוצחים על אם הדרך.

 

ואז יום אחד בא החיגר (גיבור הסיפור) ומפזר תחת רגליהם שני סוגי עפר. עפר של צדיקים ועפר של משוגעים.

 

ואז מספר רבי נחמן שבגלל שהגנבים פסעו על עפר של צדיקים מיד התעורר ליבם לעשות תשובה והם התחרטו נואשות על שגנבו ורצחו. וצעקו "אוי אוי איך גזלנו ואיך רצחנו"..

 

אבל בגלל שהם פסעו גם על עפר של משוגעים (שהיה מעורבב עם העפר של הצדיקים) אז במקביל הם גם התחילו להאשים אחד את השני שבגללו הם עשו את מה שעשו. ושלולא הוא – אז הם לא היו רוצחים וגוזלים.

 

במקום להמשיך את ההתעוררות שפשטה בהם לידי אונות אישית שתוביל לשינוי מהותי – הם בזבזו אותה בהאשמות על עצמם ועל אחרים.

 

העפר של המשוגעים, הוא זה שגרם להם להאשים. מכאן שהאשמות זה שיגעון!

 

כי במקום לקחת את כוח השינוי לחיים שלנו אנחנו מבזבזים אותו. יש מעשה יותר משוגע מזה?

 

ואז מה שקורה הוא שמתוך זעם ההאשמות שהצית בהם העפר של המשוגעים בסופו של דבר הם רוצחים אחד את השני.

 

במקום להתחיות מחדש הם בחרו להאשים, למות ולהמית.

 

אם נהיה כנים לא פעם אנחנו עצמנו נופלים לשיגעון הזה של במקום לקחת את המושכות על חיינו לידיים שלנו, אנחנו נהיים "חלשי רוח" שחייהם תלויים באחרים ושמאשימים אותם על כך שלא "הצילו" אותם מהכאבים שלהם.

 

אז למה כל כך קשה לקחת את המושכות על חיינו לידיינו?

 

כי צער החרטה ממש שורף!! אמנם רק בהתחלה הוא שורף ומיד אחר כך מחליפה אותו (כאמור) תחושת חירות משמחת..

 

אבל תחושת השריפה הראשונית הזו כל כך צורבת עד כדי שבאינסטיקט חסר חשיבה אנחנו פשוט ממהרים רק לברוח ממנה והכי מהר שאפשר.

 

אבל אם דווקא שם נהיה אמיצים, נעצור ברוחנו, ניקח אחריות על חיינו ונאחז במושכות של חיינו – אז ניווכח שדווקא מבעד לשריפה הצורבת תתגלה בנו אונות שורשית שכולה טוב צרוף.

 

אונות שורשית וטובה שלעולם לא היינו מגלים אותה בתוכנו לולא שעמדנו בגבורה בצריבה שקדמה לה.

 

 

יהי רצון שנזכה לחזק את נפשנו לגלות את הכוח האדיר שקיים בנו ממש תחת ביזיון השרפה של  הכישלונות והכאבים שבחיינו.

מוזמנים לשתף אחרים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מהספריה שלנו:
ice-creams-with-shells-beach
סיגל אהביאל
הקיץ בפתח ועימו 'רעש' רגשי ומחשבתי, שמחות ומפגשים מתוקים שאיתם מגיע גם, כן גם, פיזור יישוב הדעת…
carnival-mask-front-blurred-lights
סיגל אהביאל
לתחפושות בפורים מסר מאוד ברור – העולם הזה הוא תחפושת אחת גדולה! כי כשאנחנו מפנימים שכל העולם…
מחוסר שליטה לאור בהיר
סיגל אהביאל
 על דרך המליצה ניתן לומר שפורים הוא חג השחרור. הכיצד? כי בפורים מתבקש מאיתנו להמציא מתוכנו את…