בס"ד

רבו של רבי עקיבא היה אומר על כל דבר ודבר "גם זו לטובה" בעוד תלמידו רבי עקיבא עצמו היה אומר "הכול לטובה"....  שואל הבעל שם טוב הקדוש מה ההבדל בין "הכול לטובה" לבין "גם זו לטובה"?  ועונה -  "הכול לטובה" זהו ביטוי של אמונה בהשגחת השם על כל דבר ודבר בכלליות בין אם גלוי לו לאדם מה הטובה הטמונה בדבר ובין אם לא. באופן גורף ברור וידוע לפני האדם שכל מה שהשם עושה הכול לטובה הוא.

לעומת זאת "גם זו לטובה" הינה אמונה בהשגחה פרטית לפרטי פרטים בה מגלה האדם בכל דבר ודבר מה היא הטובה הטמונה בו. לא רק שיודע האדם באופן כללי שהכול לטובה אלא אף מגלה את הטוב הטמון בכל דבר באופן גלוי.

ועל נתיב זה אומר הבעל שם טוב אנו צועדים - בתחילה עלינו להתחזק ולהאמין כי כל מה שעושה איתנו השם הכול לטובה בין אם אנו מבינים מה הוא הטוב הטמון שם ובין אם לא.

ולאחר מכן עלינו להתחזק לחפש ולמצוא בגלוי ממש את הטוב הטמון בכל דבר שקורה לנו. או אז נגלה את טובת השם בחוש ממש ונוכל לומר על כל דבר "גם זו לטובה" ואז אומר הבעש"ט יומתקו הדינים בשורשם ונרגיש את נועם השם בכל עניין ועניין בחיינו.

ואומר רבי נחמן בתורה רנ בליקו"מ שכל הייסורים שאנו סובלים אינם אלא משום חסרון הדעת שמשמעו שאיננו חשים את טובת השם בכל מה שעובר עלינו. "כי מי שיש לו דעת ויודע שהכל בהשגחה מהשם יתברך (לטובתו) אין לו שום ייסורים". אומר רבינו כי אם היינו חשים בפועל ממש את הטובה הטמונה בכל אשר אנו פוגשים בימי חיינו לא היינו טועמים טעם ייסורים כלל.

וריחוקנו מן הדעת אומר רבינו קורה אך ורק בשל היותנו שרויים בין הגויים ולומדים מדרכיהם. כי מאחר והגויים מאמינים שכל מה שקורה איתם אינו אלא בשל חיוב הטבע המזל והמקרה ואינם מאמינים שהכול מושגח באופן מדויק בפרטי פרטים כך אף אנו השרויים ביניהם ורואים כי קרנם עולה וחינם בשיא אונו לומדים אנו למצער מדרכיהם ומתרחקים מהדעת הקדושה המחברת את כל ענייני העולם הזה אך ורק להשגחה.

בעוד הגויים מאמינים כי מחר בבוקר תזרח שוב השמש כי כך הטבע מחייב, עלינו להאמין באמונה שלמה כי מחר בבוקר תזרח השמש כי כך רוצה השם יתברך ואם לא ירצה היא לא תזרח חלילה.

ובכוח האמונה שלנו בהשגחה כללית ובהשגחה פרטי פרטית נזכה להיות מן הזוכים לחוש בנועם השם ולבקר בהיכלו ולשמוח בראיית פני משיח.