בס"ד
בפורים מתגלה כוחה של עבודת השמחה – כמובא בספר "מחשבות חרוץ" שהכוח המסוגל למחיית עמלק וההתגברות כנגדו הינו "שמחה של מצווה" אשר בכוחה בלבד נוכל לנצח את עמלק כמאמר הנביא נחמיה – "חדות השם היא מעוזכם"
נהוג לחשוב בשכלנו האנושי הפשוט כי שמחה היא רגש המתפשט על ליבנו כאשר קורה לנו "משהו טוב" שראוי לשמוח בו ושהשמחה נוהגת לחמוק לה מאיתנו כאשר קורה לנו "משהו רע" שראוי לו להעציב אותנו. פורים מגלה לנו שיש שמחה אחרת – "שמחה של מצווה". שמחה שבכוחה להכרית את עמלק שעליו נאמר "ראשית גויים עמלק" והוא ראש לכל דבר שבטומאה.
מלחמת החושך נהוג לחשוב בשכלנו האנושי הפשוט כי שמחה היא רגש המתפשט על ליבנו כאשר קורה לנו "משהו טוב" שראוי לשמוח בו ושהשמחה נוהגת לחמוק לה מאיתנו כאשר קורה לנו "משהו רע" שראוי לו להעציב אותנו. פורים מגלה לנו שיש שמחה אחרת – "שמחה של מצווה". שמחה שבכוחה להכרית את עמלק שעליו נאמר "ראשית גויים עמלק" והוא ראש לכל דבר שבטומאה.
מלחמת החושך באור
ר' נתן מספר לנו כי העבודה הרוחנית של פורים היא העבודה הקשה ביותר מכל החגים. בעוד שביום טוב וביום הכיפורים אנחנו בבית כנסת לאורך כל היום טמונים בתפילה ועוקבים אחר נתיבי הקודש המאירים אלינו מהסידור, בפורים הסדר הופך לאי סדר ועלינו מוטל למצוא את האור המופלא המתגלה ביום מיוחד זה מתוך שתיית יין ושכר ודרך עיסוק עם ניירות צלופנים מרשרשים בדרך לעוד "רע" – הכל על גלגלים…
מסתתר כאן סוד גדול בעבודת השם המצפה שנגלה אותו בבחינת "מגילת אסתר" גילוי ההסתר.
בתחילתה של מגילת אסתר היא מספרת לנו על האחשוורוש אשר מלך מהודו עד כוש אשר גמלה בליבו החלטה לעשות משתה שבעת ימים לכל שריו ועבדיו ולכל אנשי שושן "למגדול ועד קטן" – גולת הכותרת של המשתה היא שהאחשוורוש מוציא ומשתמש בכלי בית המקדש ששמשו בקודש בימי תפארה אשר נכבשו תחת ידיו מימי נבוכדנצר.
איך הוא העז לחלל את הקודש בצורה כל כך מבזה ומדוע דווקא למשתה זה הוא מחליט להוציאם לראווה ולחלל את קדושתם?
אמנם במגילת אסתר "מלחמת החושך באור" מתחוללת בגלוי בין המן ומרדכי אך אותו אחשוורוש המלך אינו צד תמים כלל במלחמה זו ובאמת כל כולו מצפה ומייחל למפלת ישראל כהמן בדיוק. האחשוורוש הכיר את הנבואה המבטיחה לישראל שיחזרו לגבולם ולבניין בית המקדש לאחר שבעים שנה בגלות בבל הוא ספר את הימים בדבקות ובצפיה לדעת האם הנבואה תתקיים אך הוא כמובן טועה בספירה כמו שטעו הערב רב בזמנו כאשר בושש משה לבוא עם הלוחות הפלאיות מהר סיני. ובשל טעותו – כאשר עוברים שבעים שנה על פי ספירתו ולא נראית הגאולה באופק הרחוק – מבין אחשוורוש בשכלו המרושע כי הנבואה לעולם לא תתקיים וישראל נתונים בידיו לכליה ולכן אז מתגבר עמלק שהוא המן לחשוב כי גברה עליו השעה ושמלך העולם שכח את בניו בגלותם והוא שוב מתעורר לבצע את זממו אשר זמם מששת ימי בראשית (המן הוא בחינת טומאת מצח הנחש אשר החטיא את אדם וחוה) – "להשמיד להרוג ולאבד". (עמלק בחינת שכחה של כל דבר שבקדושה) ועל כן
נקודות טובות במשכן המלך
עיקר מלחמתו של עמלק היא דווקא כנגד המשכן ולכן כאשר טועה האחשוורוש לחשוב כי כלתה הרעה על ישראל מיד הוא מוציא את כליו בשמחתו הארסית. מדוע דווקא כנגד המשכן? מסביר רבי נתן ואומר (הלכות השכמת הבוקר) כי המשכן נבנה מכל הטוב שנתברר מכל אחד מישראל. התורה מספרת שכל אחד מבני ישראל מביא תרומה עבור המשכן – אחד מביא זהב השני כסף השלישי נחושת וכן הלאה כל אחד מביא את הטוב שלו והנמצא בו ומקדיש אותו עבור הקב"ה ועמו. אומר רבי נתן שהתרומה שהביא כל אחד היא בחינת "הנקודה הטובה" הא-לוקית הקיימת בו וכאשר כל הנקודות הטובות הללו חוברות יחדיו הן הופכות להיות משכן לשכינה.
עצם החיבור שלנו אל הטוב הקיים בנו כמתנה מאת הבורא מעוררת בנו רצון להקדיש את עצמנו לקודש, לשרת ולהתחבר אל השכינה המבקשת לשכון במשכן בבחינת "ועשו לי מקדש". וכן להיפך – כדי לקיים את רצונו ולתת מעצמנו משהו טוב – כגון תכונה טובה או כישרון טוב או מידה מאירה שיש בנו – עבור המשכן אנחנו נאלצים להכיר יותר ויותר, לגעת ולהוציא מעצמנו את ה'טוב' הקיים בנו.
עצם החיבור שלנו אל הטוב הטמון בנו מעצימה את נקודת החלק א-לוק ממעל שבנו האהוב על הבורא בכל מצב ובכך אנו מתחזקים לעמוד מול כל המניעות וההסתות של המקטרגים אשר סביבנו. על כן הקב"ה מצווה את משה לבנות את המשכן מיד לאחר חטא העגל – כי כוונתו שעל ידי שנעסוק בטוב שבנו במטרה לחברו אל המשכן בעצם החיבור לטוב זה הטמון בנו נתחזק לא ליפול שוב לעולם בהסתות היצר המתעתע. על כן מלחמתו של עמלק היא על המשכן.
החיבור אל הטוב = חיבור אל הקדושה
ה"דלק" שנו לכל דבר שבקדושה ולניצחון על כל המניעות – ששמם הכולל הוא "עמלק" – הינו החיבור אל הטוב שבנו אשר מביא אותנו לשמחה שלא תלויה בשום דבר חיצוני ומשתנה. כי כפי שטובו של השם הינו נצחי קיים ויציב לעולם כך הטוב שלו הטמון בנו בדמות הנקודות הטובות שבנו – אשר כלל התכללות כולם הוא עצם היותנו חלק א-לוק ממעל – הוא נצחי קיים ויציב לעולם ולכן משמח את הלב בשמחה שלא תלויה בדבר חיצוני.
לכן כאשר האחשוורוש סובר שישראל לא יזכו שוב לראות בבניין בית המקדש שמשמעו שלא יוכלו יותר להתחבר לנקודות הטובות שלהם מתגברת קליפת המן עמלק אשר כל עניינו שהוא מייחל ומצפה להפיל אותנו לעצבות כפי שאומרת התורה (דברים כה) – "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עייף ויגע ולא ירא אלוקים". מי שרחוק מהטוב שבו הופך להיות עייף ויגע ולא ירא (גם מלשון רואה) א-לוקים.
וכשאדם נופל לעצבות משם הדרך קצרה מאוד ליפול לתאוות ובעיקר לתאוות ניאוף – דהיינו ללועו של המן עמלק שצופה להפילנו מן הקדושה. כי אדם עצוב מחפש נחמה. אך ניתן לשאול – וכי הקב"ה אינו מנחם ומשיב נפש והרי "תורת השם תמימה משיבת נפש", ומדוע שייפול העצוב לתאוות עבור נחמה ולא ירוץ לאורו של הקב"ה? התשובה היא שכדי להגיע לגילוי אור הבורא המנחם מעל לכל נחמה צריך להתייגע כדי להכין כלי אשר יכיל את אורו. אך כדי להתחבר אל האור וההנאה המתגלה בתאוות כל שצריך לעשות הוא רק להרפות ולתת לתאוות למשוך – אך לא יאחר היום והן יתגלו כבור שחור ללא תחתית שהופך אותנו לעבדים לחושך. ולכך מייחל עמלק ולכן רוצה להפילנו לעצבות.
אמונת חכמים משמחת
ועוד מרחיב ר' נתן (בהלכות ייבום וחליצה) ואומר שהמן רצה להפיל את ישראל בפגם אמונת חכמים ששורשו חסרון "אמונה בעצמו". המפליא הוא ששורשו של פגם זה משתלשל מבריאת העולם וממשיך בסיפורו של שאול המלך.
חז"ל שואלים "המן מן התורה מניין? (היכן מוזכר המן בתורה?)המן ולכן יכל הנחש להחטיאו כי "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות" העץ אשר ציוויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת?" שורשו של המן בנחש הקדמוני שהחטיא את אדם ראשון בחטא עץ הדעת. ועוד שואלים חז"ל מה היה הפגם של אדם ראשון אשר הביאו ליפול בתעתועי הנחש? ותשובתם – פגם באמונת חכמים! על אשר לא האמין בחכם שבתוכו. דהיינו לא האמין בטוב שבו. ומאחר ולא האמין בעצמו נכנסה בו חלישות הדעת ועצבות שהיא רוח שטות (עין יעקב על מסכת סוטה).
וכן כאשר שמואל הנביא מצווה את שאול המלך להכות את עמלק ולהחרים את כל אשר לו, שאול לא מקיים את דבריו וחומל על אגג מלך עמלק ועל הצאן. אומר לו שמואל הנביא "הלא אם קטון אתה בעינייך, ראש שבטי ישראל אתה" שמואל מגלה לו כי פגם באמונת חכמים ועל אשר לא האמין בעצמו לא הצליח לכוון לדעת הקב"ה ולא ניצל את ההזדמנות אשר נקרתה בדרכו להרוג את מלך עמלק ולהביא גאולה לעולם.
עבודת הצדיק לגלות בנו טוב
על כך אומר רבי נתן (הלכות עירובין) שזוהי עבודתו של הצדיק בחינת מרדכי היהודי – הוא יכול למצוא בנו טוב וזכות אפילו כאשר הטוב הזה נסתר תחת ערימות של קליפות. שאפילו כאשר הזכות המצוה שמוצא בנו הצדיק היא בחינת חלק אחד מתוך אלף ואפילו בתוך החלק הקטנטון הזה רוב רובו מלא פסולת ופניות ורק חלק אחד מאלף בתוך החלק מאלף הוא כולו טוב – גם אז מאדיר הצדיק את המעט טוב הזה ועל ידי זה הוא מוציא אותנו מכף חובה ומכניס אותנו לכף זכות. ואז אנו יכולים להתקרב להקב"ה וכל מה שהתרחקנו מתהפך לזכויות ואנו זוכים לאור נפלא.
הכוח הזה של הצדיק מתגלה כאשר הקב"ה קורא למשה מתוך המשכן בסיום בניינו – "ויקרא הקב"ה אל משה וידבר אליו מאוהל מועד" – אומר רבי נתן שבכך מרמז הקב"ה למשה שילך בדרך זו וילמד מן המשכן ותמיד ימצא בכל אחד מאיתנו נקודה טובה ולו הקטנה והנסתרת ביותר ועל ידי נקודה טובה זו יוכל להפך את הכל לטובה ולהכרית את כל הקליפות המתעתעות.
אור המשכן בחורבנו
אומרת התורה בפרשת פיקודי "אלה פיקודי המשכן משכן העדות" שואלים חז"ל מדוע חוזרת התורה פעמיים על המילה "משכן"? עונה רש"י הקדוש על שום שני המקדשים שנחרבו ומסביר רבי נתן את פנימיות הדבר (הלכות ברכות השחר) בכך שכל כוחו של המשכן שהוא כלי המכיל את אור השם על ידי הנקודות הטובות הינו דווקא להאיר לנו בחורבנו יותר מאשר בבניינו.
פרט אחד לא ידע האחשוורוש אשר הקדים לשמוח בטרם עת והוא שהמשכן מגן על ישראל בבניינו בדיוק כמו שהוא מגן עלינו בחורבנו. דווקא כאשר יהיה מצב של הסתר וקושי והשכן יחרב וייראה כי כלתה עלינו הרעה דווקא אז נוכל להתחבר לאור הנקודות הטובות של המשכן ולהתחזק דווקא בתוך האפילה ומתוך כך להפוך את כל הדינים לרחמים גדולים.
וזהו עניינה של מגילת אסתר שמשמה נרמזת המשמעות של גילוי ההסתרה.
שואלים חז"ל "אסתר מן התורה מנין? (היכן מוזכר שמה של אסתר המלכה בתורה?)שנאמר ביום ההוא אסתר אסתיר את פני" (מצב של הסתר כפול. שמשמעותו שהחושך כל כך מתגבר שאפילו כבר לא זוכים להרגיש בחסרון האור) עבודת פורים היא להתחבר לאמונה שהקב"ה נמצא איתנו ואוהב אותנו דווקא ממקום של הסתרה גדולה כאשר האור נסתר לגמרי מאיתנו ונראה שאין תקווה ומשם דווקא לצעוק לה' – וזה דווקא מה שיהפוך את הפור מרעה לטובה.
איה מקום כבודו
מוסיף רבי נתן ואומר (הלכות גביית חוב מיתומים) בפורים מתגלה כוח הצעקה היוצאת מעומק הלב דווקא ממקום של חושך עלטה – בבחינת "איה מקום כבודו".
מסביר רבי נחמן(ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה י"ב)לעיתים אנחנו מוצאים את עצמנו שהתרחקנו מאוד מן הטוב שבנו בפרט ובבריאה בכלל ואז כאשר הטוב נסתר מאיתנו אנחנו מוצאים שנפלנו למקומות מטונפים מבחינה רוחנית דהיינו לספקות במציאות הבורא הטוב והמיטיב ולבלבולים לאיזו דרך לפנות וכיצד אפשר לנו לאחוז בכל דבר שבקדושה. וכשהדרך הרוחנית הופכת להיות מטושטשת ועומדת בספק ואנו מרגישים שהחיים סוגרים עלינו בעלטה רוחנית גדולה ו- אנו עוצרים להתבונן על חיינו ורואים עד כמה שהתרחקנו מהקדושה במעשינו ובמחשבותינו הנמוכות – אך דווקא משם אם נתחזק לא להתייאש ונצעק לקב"ה – "היכן אתה?! אנא עזור לי!! כלו עלי כל הקיצים!!" דווקא משם אומר רבי נחמן יתגלה עלינו אור יקרות ממקום גבוה ונשגב מאוד ויהפוך את העלטה הגדולה לאורה עצומה. מהמקום הנמוך ביותר מגלה לנו "חג ההסתרות" ניתן להגיע למקום הרוחני הגבוה ביותר "עד דלא ידע" עין לא ראתה א-לוקים זולתך.
לכן האור המתגלה בפורים מאיר כי דווקא מתוך השכרות, ההתנהלות המבולגנת וחוסר הסדר בעבודה הרוחנית ניתן להגיע לאור נשגב יתר ונפלא יותר מכל חג אחר. על כן אומרים לנו חז"ל כי הארתו הרוחנית של פורים גבוהה יותר מכל יום טוב אחר.
וזה בחינת "איה מקום כבודו?" שהוא בחינת מה שאתר שלמה המלך בספרו קהלת "זה לעומת זה עשה הא-לוקים".
וכוונתו שהקב"ה ברא את עולמו בבחינת הפכים ולכן המקום הנמוך והמטונף ביותר מחובר ומקבל הארה מהמקום הגבוה והנשגב ביותר והמקום הנסתר ביותר באשר חשיכה עוטפתו מקבל מהמקום הנסתר ביותר בשל היותו נשגב וטהור. ולשם עלינו לכוון בפורים – להניח לצעקה להשם היוצאת מתוך שיא ההסתרה, הבלבול וחוסר הסדר להוביל אותנו למקום גילוי חדש של מציאות ונוכחות הבורא בחיינו.
א-לי א-לי למה עזבתני?
אומר רבי נתן (הלכות תפילין הלכה ו) אותה בחינה בה האדם הנופל למקומות מטונפים מתגלה כאשר אסתר המלכה שהיא השכינה "נופלת ממדרגתה" בעצם היותה נאלצת להיות מנותקת ממרדכי ונלקחת לביתו של המלך האחשוורוש. השכינה בלועה בבית הבליעה של הטומאה ונראה שהכל אבוד. ובכל זאת מרדכי שהוא צדיק האמת לא מתייאש ומעודד את אסתר – שהיא גם השכינה השורה בנשמה היהודית שבכל אחד מאיתנו – להילחם ולא להתייאש עד שאסתר מצווה "צומו עלי שלושה ימים" ובסופם של שלושת הימים הללו הולכת לבית האחשוורוש מבלי שנקראה והיא ניצבת מול הטומאה. אומר המדרש שכאשר ראה האחשוורוש את אסתר באה אליו מבלי להיקרא הוא מתמלא בחימה וגומל בדעתו להורגה. שזה בחינת האדם המתגבר להפיל את הקליפה אשר נטמע בתוכה וחוזר להתחבר אל כח הקדושה ובכוחה ניצב מול הקליפה להכריתה – אז הקליפה המתגברת ורוצה "להורגו" – ואז צועקת אסתר מעומק ליבה כאשר גזר דין מוות מרחף מעל ראשה "א-לי א-לי למה עזבתני?" ואז מתהפך הפור ומתחיל מהלך חדש ומפליא מלא בסיעתא דשמייא ניכרת אשר מובילה בסופו של דבר לישועה שלמה.
על כן מובא בספר "קב הישר" שביום תענית אסתר כדאי לקרוא פרק כב בתהילים בו מוזכר הפסוק "א-לי א-לי למה עזבתני?" ולכוון שבזכות מרדכי ואסתר יתהפך ה"פור" של חיינו לטובה ונזכה לראות אור דווקא מתוך החושך שבחיינו.
"ראשית גויים עמלק" ומאמר סתום זה "בראשית" כי הקב"ה ברא את העולם בעשר מאמרות ובראשית זה מאמר סתום לא נברא כלום רק אור אור סתום גנוז לצדיקים לעתיד לבוא. וזה כנגד זה ראשית כנגד ראשית. זה היה הרגע שהפור התחזק אחשוורוש הולך להרוג אותה מידת הדים הייתה קשה מאוד נקרא "אחור האחור" הכרובים בבית המקדש היו להם כמה מצבים- פנים מול פנים מצב של אהבה בין ישראל קב"ה שהשפע יורד היה אחור בפנים שהקב"ה נותן לנו אחוריים ואנחנו מחפשים אותו. היה פנים באחור שהקב"ה מחפש אותנו ואנחנו עסוקים בתאוות והיה אחור באחור שהקב" לא רוצה קרבה איתנו ואנחנו לא רוצים בקרבה איתו, עסוקים בתאוות בבבל נפלו בפגם אמונת חכמים ונשים נוכריות ריחוק גדול מה' וגם הקב"ה הפנה לנו גב. מצב מאוד מסוכן. וע"י זה שאסתר מתוך המקום הזה צעקה "למה עזבתני" אייכה" "איה" התהפך הפור. חפשה את ה' במקום הכי חשוך ואז מתהפך הפור.זה הכח של פורים חיבור לטוב הסמוי. גם כשהכל נראה סתום דווקא אז אפשר להתחבר לשפע גדול.
עד דלא ידע
נשאלת השאלה – כיצד אנשים כערכנו יכולים להתחבר לישועה הזו ולממשה בחיינו? על כך עונים חז"ל – "חייב אינש לבסומא בפורייא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". כדי לגלות את הטוב הסמוי בנו בבחינת "אחד מיני אלף" ואת טובו הנסתר והנשגב של ברא כל העולמים עלינו "לזרוק את הראש לחלוטין" בבחינת "תכלית הידיעה שלא נדע". להאמין באמונה פשוטה וחסרת הבנה שהקב"ה אוהב אותנו כפי שאנחנו ולמרות כל מה שאנחנו ושהוא במהותו טוב ומיטיב ורוצה להיטיב עם נבראיו ולכן גם עם כל אחד מאיתנו באשר היותנו "בני בכורי ישראל"
החכם והתם
עניין החשיבות של "זריקת השכל" בעבודת הבורא מתגלה במעשייה של רבי נחמן מעשה "מחכם ותם". שם מספר רבינו על התם שהיה לו "שכל פשוט ונמוך" לעומת החכם שהיה "בר הבנה". בסופו של הסיפור מתגלה ששכלו "בר ההבנה" של החכם מוביל אותו לשאול תחתיות ושכלו הפשוט והנמוך של התם מוביל אותו להפוך להיות שר חשוב ומצליח. מה מסתתר מאחורי המהלך הלא הגיוני הזה שבו דווקא השכל הנמוך עולה על השכל המבין?
זה גילוי סוד ה"איה" – מי שמוכן לא לדעת כלום מבלי ליפול לייאוש וגם כאשר הכל נראה עלוב ולא מוצלח (בסיפור מזכיר רבינו שהתם היה לא מוכשר בעליל ונעליו אשר עשה היו משובשות ולכן גם המחיר שגבה עליהן היה בהתאם לעומת חבריו המוצלחים ממנו) ובכל זאת להאמין שהכל לטובה זוכה שדווקא מתוך החושך והעליבות יתגלה אור גדול. לעומתו החכם שלא השכיל "לא לדעת" ותמיד חיפש את השליטה וההבנה בחייו וכאשר איבד שליטה והבנה נפל מדעתו לחלוטין – בסופו של דבר מגיע לכפירות ולהיות בלוע תחת שליטת הקליפות המתעתעות.
מרדכי – בחינת "מור דרור"
כתוב במסכת חולין שמרדכי הוא בבחינת "מר דרור" – "דרור" לשון חירות. ומכאן שבפורים מתגלה החירות האמיתית שלנו כעם ישראל. יכולתנו להתחבר להארה הפנימית של התורה שהיא חירות ושמחה שעליה נאמר – אל תקראו חרותחירות על הלוחות על הלוחות אלא (מסכת ערובין).
כי מי שלא תלוי בשום גורם חיצוני כדי להכיר בטובו של הבורא ואהבתו הנצחית והבלתי משתנה אליו ותמיד מחובר לנקודה הטובה שבו שהיא נקודת החלק א-לוק ממעל שבו גם כאשר גברו עליו המניעות – הוא זה שזוכה לשמחה אמיתית שהיא הכוח היחיד כפי שהזכרנו בתחילת המאמר שמוביל חירות משלטון המן עמלק.
פורים כהכנה לפסח
ולכן אומר רבי נחמן שפורים הוא הכנה לפסח כי רק מי שיש לו חיבור לשמחה אמיתית ולא כזו שתלויה בדבר הוא זה שיכול לעמוד בבירורים המתבקשים מאיתנו כדי לצאת ממצריים.
כי בעוד שבפורים אנו מצווים ב"עד דלא ידע", בפסח אנו מצווים לבער את החמץ בכל מושבותינו. לחפש ולמצוא היכן שבת לו החמץ הוא היצר הרע מושב בתוך נפשנו ולבער אותו משם. זוהי עבודת בירורים נוקבת שדורשת הרבה אמונה בטוב שבנו על מנת שנוכל להתמודד עם כל "חמץ במשהו" שקיים בנו מבלי שניפול לייאוש ולעצבות.
יהי רצון שנזכה לשמחה אמיתית שלא תלויה בדבר ונזכה תמיד לגלות את נקודת האור הטובה הטמונה בכל מצב ועל ידי זה יתהפך עלינו הפור ונזכה לחירות שאין אחריה עבדות.
