מה באתר

כניסת חברים
שם:
סיסמא:
חדשות ועדכונים

 "הספר שלי הוא אתחלתא דגאולה" - רבי נחמן מברסלב

שיעור בליקוט מוהר"ן לנשים מפי סיגל אהביאל

ביום שלישי ט' אייר 

20:30 רחוב יצחק 4 קריית יערים

המפגשים יהיו אחת לחודש

לפרטים נוספים

ענבל - 050-6668519

 

חדששש!!!

אחת אחת - אפרת שטרן נפגשת עם סיגל אהביאל

40 דקות מיוחדות

כנסו ותהנו(:

https://www.hidabroot.org/video/211542

 

 

חברות יקרות!

 

עכשיו חדש חדש הועלה לאתר שיעור הכנה לפורים מיוחד במינו וחדשני

 

 https://player.vimeo.com/video/255951800

 

תקבלו פן ייחודי עמוק ומעורר על פורים.

 

פורים יהפוך למשהו אחר השנה..

 

תהנו..

 

 

 

 

 

חברות יקרות!

 

העלנו סירטון וידאו חדש בשם

"גלי איך בתורה יש דרך עבורך להתמודד עם כל מצב".
שיעור בנושא הכנה לשבועות ובעצם הוא שייך לגמרי לכל השנה.
תלמדי על מערכת היחסים המיוחדת והחזקה שקיימת בינינו לבין בורא עולם.

 

https://youtu.be/2SFZgSTw3q4

 

 

 

 

 
חברות יקרות,
 

 

אמנם יום הכיפורים כבר מזמן עבר עלינו, אבל רבינו כבר אמר מזמן שמיד לאחר ראש השנה הוא היה שומע את הקריאות ברחוב של השמש שמעורר את המתפללים לקום לסליחות....

 

 
המסר שעבר דרכי, אלינו, לאור מציאותו של יום הכיפורים עדיין רלוונטי ועדיין מחזק אותנו.  נותן לנו כוח לעמוד בכל הקשיים שעוברים עלינו או מהפנימיות שלנו או מהסביבה שלנו..

 

 
הכנסי לשיעור  https://vimeo.com/245866842
ולמדי איך להתמודד עם ניסיונות ולבנות בתוכך את המרכבה של אברהם יצחק ויעקב.

 

 
השיעור הזה התבשל אצלי כשהוזמנתי לדבר בסעודת הודיה של בת של חברה שעברה את המחלה והחלימה. ולא רק החלימה, אלא התחזקה ברוחה ובעוצמתה האישית הרבה יותר ממה שהיתה אי פעם לפני המחלה.

 

 
בדרך  לסעודת ההודיה ביקשתי מה' שיגלה לי מה נגיד שייחזק את כולם.. שיהיה התחדשות שתשמח את כולם.. וזה מה שיצא.... הכנסי ושמעי.. https://vimeo.com/245866842

 

 
העמודים של אברהם יצחק ויעקב (חסד גבורה ותפארת) טומנים בחובם סוד שחושף את העיצות איך להתמודד עם מצבים קשים בחיים  ואיך לצאת מהם מחוזקים אפילו יותר ממה שהיינו לפניהם. 

 

 

הכנסי ונתחזק ביחד. 

 

  

באהבה 

 סיגל

 

 

 

 

ראיון מרתק עם סיגל אהביאל ברשת מורשת

כנסו לצפות:

https://player.vimeo.com/video/191979000?title=0&byline=0&portrait=0

 

 

 

אמנם שבועות מאחרינו אבל הלימוד שהוא נושא איתו בכל שנה עבורנו- לגמרי בתוכנו!
לחצי על הקישור ושמעי כיצד זה שהבהמיות שבנו היא השער לאלוקות שבנו.
כיצד אין ברירה אלא לגעת בטמא כדי להפנים את הקדוש.

https://player.vimeo.com/video/171890302

 

 

חברה שלי האומנית אורית מרטין הציגה תערוכה של ציורים מקסימים המביעים רעיונות תורניים רוחניים.

כנסו ללינק ותהנו.

ואל תשכחו לחזור אלינו שוב לאחר הצפיה.. ♡
ttps://www.youtube.com/watch?v=ELaT13b-yeo&feature=youtu.be

 

חדש!!!

 

סרטוני תוכן חדשים וקצרצרים נמצאים בכפתור הוידיאו (סרטונים קצרים) -  שווה צפייה!!

 

 חדש!!!!

 

עלה סרטון חדש בשם "נימי נפשינו הנסתרים" מומלץ לצפייה..

להלן הקישור:

https://player.vimeo.com/video/130664022

 

 

 

 

 

המשיכו להתעדכן ...

 

למעוניינים לקבל מאמרים חידושים ועדכונים ישירות למייל האישי - מוזמנים לשלוח לנו מייל ב"יצירת קשר" ונעדכן אתכם בשמחה.

 

ברוכות תהיו!!


 

 

 

 

 

 

 

 

 

הגדולה שלך עוד תתגלה/ סיגל אהביאל

 

קורח ועדתו הותירו בי  מחשבות על מקור המידות הקשות של הגאוה הקנאה והתחרות.

מהיכן הן באות מידות כעורות אלו?

האם הן מניעות גם אותנו עמוק בסתר ליבנו?

איך זה שאדם נשוא פנים וגדול במעלה טועה כל כך ומתמלא בגאוה עד כדי שדורש את מקומו בכוח ובעזות קשה?

האם גם אנחנו יודעים לדרוש את מקומנו בעזות ולהתלונן שלא רואים אותנו?

מה יושב לאדם עמוק בלב שזורק אותו לקרקעית הנזקקות ועוד מתיר לו את המידות המגונות 'בשם ומלכות'?

האם גם אנחנו מרשים לעצמנו לריב עם מי שפגע בכבודנו ומנע מאיתנו את הצרכים שלנו?

התשובה היא קטנות!

השורש של הגאוה אינו אלא דווקא קטנות, ספק עצמי ופחד לאבד את הגדולה שאנו חשים בתוכנו.

קורח רואה למרחוק את נשמתו של שמואל ואומר לעצמו - גדול אני! אבל היכן גדולתי? מדוע אין לי תפקיד רם ונישא? איך זה שמשה לא רואה את חשיבותי? מדוע נלקח ממני מקומי?

כל השאלות הללו מתפוצצות בתוכו ומתלקחות בלי שליטה.

מצד אחד קורח מרגיש את גדולתו. יודע את ערכו. תחושת הגדולה הפנימית קיימת בו.

מצד שני רותחת בו תחושת קטנות ופחד - לא רואים אותי. לא קיבלתי את מקומי שתואם את תחושתי. אני הולך לאבד את הזדמנות חיי לגלות את שאני חש שקיים בתוכי.

ואז זה קורה - הדיסוננאס שפועם בתוכו "מחייב" אותו למשוך בכוח את מה שממילא שלו  (שעדיין צריך לזמן הבשלה עד שיתגלה).

כמה פעמים אנחנו חווים שקיימת בנו גדולה פנימית שלמחמצת לב לא מתממשת במציאות היומיומית?

דיסוננס רעש פנימי. למה לא רואים אותי? מה זה אומר עלי?!

ודווקא כאן נדרש מאיתנו משהו  שהוא המקור לכל הברכות של חיינו - סבלנות. ענווה. המתנה.

הגדולה שאנו חווים בתוכנו צריכה עוד קצת זמן הבשלה ב'תנור' האמונה והסבלנות. מבלי שנרוץ לפיתרון הקל של דחיקת השעה.

מהשמיים מתחננים שנדע לשאת בתוכנו את הפער בין התחושה של הגדולה שבנו לבין ההמתן שמאלצת אותנו המציאות (שעדיין לא מכירה בה).

חז"ל אומרים "היכן שאתה מוצא גדולתו, שם אתה מוצא ענוותנותו".

גדולה אמיתית מתיישמת (רק) כאשר היא עטופה בענווה אמיתית. בסבלנות.

בגבורת נשיאת הפער שבין תחושה פנימית זוהרת לבין במציאות גשמית קודרת.

ובתנור בישול זה יוצאת הגדולה במלוא תפארתה מתי? כשיגיע זמנה כשיורו מהשמיים כשתהיה בשלה

אוהו איך תצא 

ממש כמו שעובר ייצא לעולם ויתקיים רק כאשר יבשילו חודשיו 'בהסתר' ויגיע זמנו להתגלות. לפני כן - נפל הוא.  כך 'נופל' קורח לבטן האדמה.

קורח ידע את גדולתו. אך לא ידע להמתין שהיא תתגלה כשמשמיים יורו שהגיע זמנה. והמחלוקת פורצת בליבו ומצער נשמתו.

שלא כפנחס (עוד שלוש פרשות קדימה) שבגבורה ובענווה נושא את היותו בכור שלא הוכתר לכהונה בעוד שאחיו הקטנים ממנו מקבלים גם מקבלים את כל הגדולה. ומה לבסוף קורה? פנחס זוכה בגילוי נורא ונפלא. במקום מחלוקתו של קורח זוכה פנחס ל"בריתי שלום".

זה שכרה של ההמתנה

הכי חשוב זה ללמוד מטעויותיהם של גדולי עולם.

נכון יש בך גדולה נכון יש בך מיוחדות מיוחדת במינה נכון יש בך עוצמה שאין באף אדם אחר בעולם

עכשיו מה שנותר זה להאמין בכל טובך ויכולתך גם כאשר כרגע באופק לא נראה כל גילוי מזהיר מצידך. 

עוד יגיע הזמן בו יצביעו עליך משמיים ויאמרו "זה הזמן שלך. הגיע זמן גילוייך".

כי גדולה אמיתית מתגלה אחרי שעברה בתנור הענווה

תחושת שריפת ה'המתנה' ללא שהפכה לאש מחלוקת, היא זו שתהפוך לאש קודש, ריח ניחוח לה' וטעם הקדושה.

 

שבוע טוב

 

מאמר_פס

 

 

פגשת את המרגל? / סיגל אהביאל

 

 מה בסך הכל רצו המרגלים? הם היו אנשי שם חשובים מכובדים ויראי שמיים. מה כבר יכלו לרצות?

 

למרוד? לקלקל למישהו משהו? ממש לא!

 

הם רק רצו דבר מאוד פשוט וכל כך מסוכן - ביטחון. שהדרך תהיה סלולה ברורה וידועה מראש.

 

להכיר מראש מה עומד לקראת ואיך בדיוק נתמודד עם זה.

 

להכיר בבטחה את העתיד ולמשש היטב את ההווה.

 

אנושי? לגמרי

 

אבל עבור עם ה' הבקשה האנושית הזו היא תקלה מרכזית בהצלחת המסע.

 

כי בעוד שהבקשה לביטחון וידיעה מראש נותנת לנו משענת (מדומה) הקב"ה רוצה מאיתנו הישענות מלאה על אי ודאות ואמונה שלמה.

 

כמה מאיתנו נופלים, משתגעים, מאבדים רגיעה כאשר המחר לא ברור להם?

 

עד שלא נזרוק את המשענת המדומה של כוחי ועוצם ידי ונישען על ביטחון מלא בה' נמשיך את חטא המרגלים ונמשיך להסתובב במדבר הספק ללא יכולת להיכנס לארץ ישראל שהיא היא בירור המדמה והפיכתו לטהור.

 

מדמה מבורר משמעותו - אמונה בלי שאלות. מוכנות להתמודד עם מה שיקרה כל רגע כי כל מה שיקרה אינו מקרה אלא מדויק אחוז ומכוון מטרה ברורה כלפינו.

 

המרגלים רצו לוודא שמעמדם לא ייפגע. שהם לא יכשלו. שלא יאלצו להתמודד עם מצב 'קשה מידי'.

 

נשמע מוכר?

 

ברור.

 

אבל מלך העולם רוצה מאיתנו משהו אחר לגמרי. מילה קלה להגייה וקשה לביצוע - ביטחון בה'. אמונה מושרשת ומבוססת על עבר של אלפי שנים בהם הוא תמיד היה שם לצידנו.

 

יש מספיק הוכחות לכך שהוא הציל אותנו מליוני פעמים מצרות נוראיות. אפשר להישען על ההוכחות הללו ולא לשכוח את כל הניסים הקטנים והגדולים.

 

ואז להסכים להכל - "צדיק אתה ה' על כל הבא עלי"

 

וככה נפתחים השערים לארץ ישראל. הכל מסתדר לטובה. ההתמודדות מחזקת אותנו ומלמדת אותנו במקום לשבור אותנו לרסיסי פחד והאשמות שווא.

 

גם בתוכנו יש עמוק בפנים מרגלים שמחבלים בכרמים. אולי היום הם שותקים. 'לטנטים'. ייתכן שיגיע הרגע שהם יצופו לפתע ללא שליחת מברק הזהרה.

 

ואז מה?!

 

שאלה טובה. יהיה לנו מה לענות להם? נבכה וניילל או שמא נחזיק חזק באמונה?

 

תלוי. תלוי במה?

 

ברגע הזה. בהכרה עכשיו ממש שיש דבר כזה שנקרא ביטחון ואמונה שלא קלים להשגה. בידיעה שהאימון לשפשף אותם ןהבדיקה עד כמה הם נמצאים בתוכנו או חלילה לא נמצאים, קוראת ממש עכשיו. לפני הניסיון.

 

כי כשיגיע הניסיון נדע להשתמש בהם בפועל ממש.

 

נדע לספר לעצמנו שאין משענת אלא על הביטחון בה' וכל יתר המשענות הינן השתדלות אנושית נצרכת ופתא מורגנה שקרית.

 

נדע לארוב לעצמנו כאשר המרגלים ילחשו באוזננו דברי הפחדה נוראים על עתיד חסר חוט שדרה והפקרה נוראית שלנו בשטח אויב.

 

כשיוצאים לקרב מתאמנים רבות לפני רגע האמת.

 

המרגלים נפלו. נפלו בפחד של עצמם. ברצון לסמוך על דעתם. בצורך להחזיק את מאורעות המציאות בידיים שלהם.

 

זה לא "הם". זה אנחנו ממש. רגע לפני שינוי עצום לטובה בחיים שלך (כניסה לארץ ישראל) 'יש מצב' גדול שהמרגלים הפנימיים שבך יצופו באחת מבוהלים ומנסים להחזיק במוכר וב"בטוח".

 

זה הזמן לסמוך על משענת אחרת. יהושע נשען על רבו החי וכלב בן יפונה נשען על שוכני עפר.

 

מה משמעות הדבר?

 

לשאוב כוח מנשמתם של גדולי עולם וללכת בדרכם. בדרך של אמונה וביטחון בכך שאין טבע בעולם כלל. והמשענת היחידה הינה לא מוכרת לנו אלא רק ידועה ונטועה בעומק עומק עומק נפשנו.

 

נחפש אותה עכשיו כדי שתעמוד לנו בזמן אמת ב'שדה הקרב'.

 

 

 

מאמר_פס

 

למרות הכל

 

 

למה בעצם שמחים כל כך ומתאספים מכל קצוות העולם להילולא של רבי שמעון?

 

אחרי הכל מדובר ביום פטירתו ועזיבתו את העולם. לכאורה יום זה אמור להיות יום עצוב.

יום בו נפרד העולם מנשמה קדושה.

 

 

אלא שהשמחה היא שמחת נשמתו של רבי שמעון על זה שזכה להשלים את כל מה שבא להשלים בעולם.

 

גם השלים את משימתו של משה רבינו בזה שנכנס לארץ ישראל ובעצם זה שנכנס גם משה רבינו נכנס איתו בהיותו המשך נשמתו. 

 

גם עמד בכל הניסיונות של הרדיפות והעוני ויסוריי הגוף, בעודו שרוי בשמחה גדולה בלי שום נדנוד של עצבות כלל.

 

גם זכה שתורתו תמשיך לבעור עד ביאת משיח.

 

גם פטר את העולם מן הדין והשאיר שער פתוח לכל הבאים על קברו ותשובה בליבם.

 

 

אז איך לא נשמח בשמחתו של הצדיק?

 

מכאן שעיקר ה'עבודה' בהילולא היא להיות בשמחה "למרות הכל".

ממש כמו שפעל רבי שמעון כל חייו.

 

להיות בשמחה למרות הדוחק.   להישאר מחזיקים בשמחה למרות החסרונות.

 

לא להיפרד מהשמחה למרות הכישלונות, המצב העגום, השאיפות שהתבדו וההתפכחות המטלטלת.

 

כך נתחבר לנשמתו ונתרומם למרומים יחד איתה ביום הילולתו

 

 

שנזכה  

סיגל אהביאל

 

 

מאמר_פס

 

 

היום נפתח לנו שער.

היום הזה מסוגל מאוד עבור כל מי שאיבד את עצמו, את נפשו, את שלוותו ובעיקר את הדרך להחזיר לעצמו בחזרה את כל מה שאיבד. .

מרגישים שאיבדתם ולו במעט את הגדולה שנמצאת בתוככם?

מרגישים שיש בתוככם משהו גדול שאתם לא מכירים? מתגעגעים אליו? מאמינים שהוא יכול להתממש בתוך החיים שלכם?

אז תצעקו. ודווקא היום.

היום הוא יום שמסוגל לצעקה מעומק הלב שבכוחה להתקבל בשמיים

כי היום ה' קבע שער מיוחד לצועקים ולמאמינים שתישמע צעקתם.

לא מאמינים? לא סגורים על זה שתישמע הצעקה שלכם?

אז יש לכם סיבה גדולה יותר לצעוק על זה עצמו, שאתם לא מאמינים שתישמע צעקתכם.

'פסח שני' נקבע עבורנו. עבור אלו שעבר עליהם מה שעבר ולכן עד היום לא צעקו את הצעקה שהכניסה אותם אל הקודש פנימה.

עכשיו זו ההזדמנות שלנו לא לוותר על עצמנו על משפחתנו על כל הקשורים בשורש נפשנו

אז בואו נצעק

 

באהבה סיגל אהביאל

 

 

מאמר_פס

 

תכל'ס רק ה' יכול לבער את הרע שבנו. אין לנו כוח עליו. נותר לנו רק לזהות אותו ולהסכים לתת לו ללכת מאיתנו.  כל היתר קורה מאיליו.

 

רק שכשה' מסיר אותו מאיתנו זה מרגיש לנו כמו שריפה מרוב שנקשרנו לרע שנתפס בנו. כי הוא סיפר לנו שהוא מציל אותנו, הוא לא גילה לנו שהוא באמת באמת ממית אותנו ומסבך את החיים שלנו.

 

שנזכה לביעור חמץ עם הסכמה לשחרר ומוכנות "להישרף" כדי להתקרב לה'. 

 

 

פסח כשר ושמח.

 

מאמר_פס

 

בשבת הזו נקרא על הארבעה שחייבים להודות שנמצאים במצב סטרס עצום.

התורה תתאר לנו איך כל אחד מהם מגיב במצב כזה ומה ה' יתברך עונה לכל אחד מהם שפותר את מצוקתו בשורש.  

עם ישראל נתון במלחציים שבין ים סוף מצד אחד ומצריים שרודפים אחריהם מצד שני. 

והד.נ.א של הנפש של כל אחד מהם מתגלה.

 

 

התגובה של כל אחד מהארבע מלמדת אותנו עלינו, על חיינו, כאשר אנחנו נמצאים בבחינת "יונתי בחגווי הסלע".

 

כאשר אנחנו נתונים בנקיק הסלע כשבפנים מחכה לנו נחש ובחוץ ממתין לנו נשר.

אין לאן לפנות ואנחנו בצער נורא ובאיבוד עצמי מוחלט.

"בצל המדרגה". אין אור ואין פתח.

 

ואז קורא לנו ה' - "השמיעיני את קולך".

את קול האמונה.

קולו של האיזון הפנימי המחודש שמוצא שוב ושוב את העוגן שאחוז חזק חזק פנימה ולמעלה.

 

בשעת ניסיון מתגלה המדרגה שלנו. "אבחנך על מי מריבה".

משמיים נשאלת השאלה - אל מי נפנה לעזרה?

עד כמה נאבד עשתונות?

האם נמצא את העוגן האמיתי בתוכנו? או שמא נצא מדעתנו?

 

אז זה הזמן להיות גיבורים אמיתיים ולדעת לאחוז את עצמנו בתוכנו - ולהישאר  על עומדנו בלי לאבד כיוון ובלי לחפש פתרונות קלים שהם בעצם בריחה ויציאה מהאיזון האמיתי של היסוד.

להישאר אחוזים פנימה ולמעלה.

 

 

לא כך קורה על ים סוף -

 

ההולכי מדבריות רץ להילחם.

היורדי ימים קופץ למים רבים לאבד עשתונות.

החולה רץ להתרצות ולשוב להיות עבד עולמים.

והאסורים עף לשמיים ומתנתק מהכל

 

 

וה' עונה לכל אחד מהם.

 

להולכי מדבריות הוא מזכיר מי הוא הנלחם האמיתי כאן.

ליורדי ימים הוא מזכיר מי הוא מגלה הישועות היחיד כאן.

לחולה הוא מזכיר למי בלבד יש לעבוד.

ולאסורים הוא מזכיר שהוא ירד לעולם ברצון שמיים וכאן הוא אמור לפעול.

 

ואז כל אחד מהארבע נזכר. נזכר מי הוא ומה ה' מבקש ממנו.

הים האטום שבתוכנו נקרע לנציב המסויים שלנו (כל שבט ונתיבו הוא - 12 נציבים של 4 יסודות שבכל אחד מהם 3 ניואנסים) ואז כל אחד רואה בעיניו ממש את ישועתו הפלאית.

מעל לטבע ממש  ישועה שלמה של מתיקות וניסים.

 

השירה שבוקעת אז מליבנו ומכל עצמנו ומאודנו ממלאת את העולם כולו בשמחה.

 

שיר חדש מתגלה.

שיר של ישועה חדשה עמוקה יותר שורשית יותר.

נקרע ים הסופיות שבנו.

 

השיר שמתעורר בוקע מעומק הלב.

"יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם".

 

אשריינו ישראל.

שנזכה להחזיק פנימה ולמעלה כאשר יגיע שוב הזמן בו "מצרים" ירדפו אותנו מאחורינו ו"ים סוף" יעמוד דומם ומנוכר מולנו.

 

ואז יתעורר בנו השיר שבורא עולם מחכה שיושר מתוכנו.

שיר הודיה למי שמצא את עומק האמת והאור  דווקא מעומק השקר.

 

 

אשריינו ישראל!!

 

שבת שירה שמחה.

באהבה סיגל

 

מאמר_פס

 

כשמולנו עומד אדם מרחיק, מעליב ופוגעני,

הכי קל לנו לראות בו רע ולרצות לברוח ממנו.

לשפוט אותו. לכעוס ולהעלב ממנו.

טבעי לגמרי שכך נרגיש.

 

 

אבל יש אפשרות שנעצור לרגע ונבחר להתמקד לדקה בכאב שמן הסתם נמצא עמוק בתוכו

שגורם לו להיות כה מרחיק ופוגעני. 

אולי בהשפלה שהוא מרגיש עמוק בפנים.

אולי בפחד שמפעם בו שיפגעו בו או שלא יבינו ויכילו את מי שהוא באמת.

 

 

ואז יש סיכוי גדול שלמרות שהוא עדיין לא יהיה הבחירה הראשונה שלנו כחבר או כבן משפחה,

ושאולי בכל זאת נבחר ליצור מרחק ממנו, 

אבל יש סיכוי  שהיחס שלנו אליו ינבע מתוך רגשות אחרים.

 

אולי נחווה כלפיו רגשות הרבה יותר מעודנים.

נבין ונכיל את המניעים הפנימיים להתנהגויות הלא נעימות שלו כלפי אחרים.

 

 

ואולי אז יקרה גם לו משהו אחר בתוכו.

אולי הוא ירגיש פחות מאויים מאיתנו.

אולי הוא  ירגיש שלראשונה עומד מולו מישהו שלא רואה בו רק רע.

 

שלא נופל שולל במעטה המרחיק שהוא הלביש עליו.

 

ואולי נהיה מאלו שיגרמו לו לעצור לרגע גם הוא.

ואולי להסכים להכיל את הכאב שלו עצמו.

והפעם, במקום אוטומטית להגן על עצמו על ידי קוצים מרחיקים,

הוא ימצא דרך להביע את הרגשות האמתיים שלו.

לבקש עזרה. להסכים לקבל יד שמושטת אליו לתמיכה.

 

 

אולי

 

 

שווה לנסות.

 

 

מאמר_פס

מטולטלים? לא יודעים מה קורה לנו? לא מוצאים את עצמנו?

 

זה הזמן להתחזק (אבל ממש חזק) בידיעה שמה שקורה לנו זה פשוט מעבר ממדרגה למדרגה.

 

וזה קורה לא מעט בחיים שלנו.

 

המעבר הזה מטלטל את הנפש שלנו כאילו אין קרקע תחת רגלנו

כאילו נשארנו לבד בעולם בלי עוגן לאחוז בו

 

למה המסע חייב להיות כל כך מטלטל?

 

 כי הנפש מטולטלת בתוכנו.

 

 מצד אחד הנפש שלנו רוצה להחזיק במוכר בידוע ובנוח לנו.

להישאר בדיוק כמו שהיינו עד עכשיו. שם בנינו בניינים חזקים אפילו שהם לא הכי מדוייקים למי שאנחנו.

 

 ומצד שני הנפש שלנו רוצה להמשיך למדרגה הבאה.

להיות זכה יותר. אמיתית יותר. מחוברת יותר לבורא עולם.

היא צועקת בתוכנו "דייי רוצה לצמוח באמת, להשתנות, לשוב להתחבר לשורש האמיתי שאני.

למי שאני באמת".

 

ואז בשיא הטלטלה זה הזמן לעצור.

להיכנע למהלך. להקשיב פנימה למה שקורה בתוכנו בלי להיבהל.

ואם אפשר אפילו לתת לו מילים אמיתיות. מעומק הלב.

 

ובעצם - להסכים להשתנות.

 

גם  על יעקוב אבינו עבר המסע הזה.

 

 "ויצא יעקוב" - יצא ממדרגה מוכרת בהיותו ספון תחת צילם של אמו ואביו הצדיקים,

למדרגה גבוהה יותר של להעמיד 12 שבטי י"ה לנצח נצחים.

כי אחרי קבלת הברכות מיצחק אביו, נפתחה בתוכו המוכנות הנפשית  להתגלות כבחיר האבות.

 

 "וילך חרנה" - דווקא אז הוא חווה בתוכו נפילה.

הוא בפתחה של מדרגה חדשה ולא מוכרת. פחד. חלל. חרון אף.

הליכה אל הלא נודע

 

 "וישכב במקום" - במקום לריב עם עצמו ועם מה שקורה לו הוא בוחר להיכנע למה שקורה בתוכו.

הוא יודע שעליו לעבור ממדרגה למדרגה ושעליו לעשות זאת בגבורה.

בלי ליפול למחשבות שליליות על עצמו או על החיים שכרגע הם לא ברורים.

 

שנזכה גם אנחנו להתרומם ממדרגה למדרגה בהשראתו של יעקוב אבינו -

באמונה, בידיעה ברורה ובעיקר - בהכנעה ובשמחה!

 

מאמר_פס
חז"ל מנבאים לנו "אין בן דוד בא אלא עד שתכלה פרוטה מהכיס". 
 
לכאורה נשמע מפחיד מנבא עניות מבהילה. . מכווץ את הלב 
 
אבל רבינו הקדוש, רבי נחמן מברסלב, מפרש את מאמר חז"ל זה במתיקות מפליאה. 
 
לא על דרך בה עניות נטולת פרוטות שבכיסנו תעיד על גאולתנו, אלא בדיוק הפוך. 
 
פירוש שמגלה את כוחה של האמונה להביא את הגאולה.
 
איך?
 
הוא מספר לנו שיש מלאך אחד ששמו רודיא שממונה על גשמי ברכה. 
 
המיוחד במלאך הזה הוא שצורתו צורת שור שבארמית נקרא "תור". וששפתותיו סדוקות. 
"סדוקות" בשפה הארמית נקרא "פרוטות". 
 
ואז מסביר רבינו - 
 
שהגשמים מגיעים רק על ידי התפילה והאמונה שלנו בניסים מעל לטבע.
 
אז איך כל זה מתקשר ביחד?
 
וכאן מגיע הפרוש משמח הלבבות של רבינו  -
 
אין בן דוד בא עד שיפסיק כיסוי (תכלה מהכיס) מעל האמונה בניסים שבעטיה המלאך סדוק השפתיים (פרוטה) מביא גשמי ברכה.
 
זאת אומרת שמשיח יגיע כאשר האמונה בניסים תפסיק להיות מכוסה. 
 
ואז "קול התור נשמע בארצנו".
 
 קול (התפילה) מעורר את התור (המלאך בצורת שור/תור) להישמע בארצנו ולהשפיע לנו ברכה.
ואז מתקיים בנו מאמר חז"ל - "בשעה שגשמים יורדים פרוטה שבכיס מתברכת".
 
הגשמים באים בשל האמונה הגלויה ואז "פרוטה" (המלאך סדוק השפתיים) מגלה את הניסים והברכה שהיו מכוסים, ויורדת עלינו ברכה.
 
כאשר נחיה כולנו באמונה שלמה בניסים  - תבוא הגאולה.
 
ישמעו אוזנינו וישמח ליבנו.
 
 
מאמר_פס
 
 
חלקים מאיתנו יבשים.
חלקים מאיתנו מלבלבים וירוקים
כל אלו ביחד מהווים את מי שאנחנו
ורק עם שניהם ביחד מתגלה היופי שלנו בשלמותו
 
מאמר_פס
 
כשקשה לנו סימן שאנחנו בעליה.
בזמן כזה כל מה שצריך לנו הוא לחשוב על עצמנו מחשבות טובות
ולגמרי להסכים לשנות את את עצמנו ואת חיינו. 
 
המחשבות הטובות על עצמנו ימלאו אותנו בכוח הנדרש
על מנת שנוכל להחזיק מעמד לקראת המדרגה הבאה
 
מאמר_פס
 
 
 
החיים לא אחת "עוברים עלינו" וחורשים בנו צלקות וקמטים.
העמידה שלנו בהם בגבורה ובאמונה -
הם החן והיופי של הנשמה שלנו   
 
 
מאמר_פס
 
המילים "לך לך" (שאומר אבינו שבשמים לאבי האומה) אלו המילים הכי מתוקות שנשמעו אי פעם בהיסטוריה האנושית.
מדוע?
כי הן מספרות לנו שיש בנו משהו יקר, וגם שיש בכוחנו להגיע אליו.
מה יותר שמח ומתוק מזה?
 
ללכת אלינו שוב ושוב (במילים אחרות לעשות תשובה על תשובה) זו תנועת הנפש הכי מתוקה שיש בעולם - כי היא מעידה שאנחנו חשים בעומק ליבנו שיש בנו משהו מאיר ויקר, וגם שאנחנו לגמרי מאמינים שאפשר לנו לגלות, להאיר ולממש אותו
 
מאמר_פס 
 
התורה מצווה אותנו  (ואתחנן):  "לא תעשה לך פסל" 
ומרמזת לנו שלא נקבע את עצמנו ונאמר "ככה אני ולעולם לא אוכל להשתנות" אלא שלעולם נישאר גמישים, משתנים ומתחדשים.
 
וכן אף מרמזת לנו התורה שלעולם לא נפסול את עצמנו ונאמר "פסולים אנחנו מעיקרנו ומשורשנו" אלא שנזכור תמיד שחצובים אנו ממקור הטוב האינסופי, הרחום והחנון. וכפי שורש מחצבתנו אף אנו -  טובים רחומים ואינסופיים בשורשנו
 
מאמר_פס
אור השבת כה גדול שכשאנו שומרים אותה ושמחים בה, היא  ממלאה אותנו בשמחת חיים ובחיות לכל השבוע.
וחלילה להיפך
על כן ראשי תיבות של "לא תבערו אש בכל מושבותיכם" - מתאבל.
 
מאמר_פס
 
ידע הוא דבר נפלא. אך אם הוא לא גורם לשינוי בהוויה שלנו - הוא כמו גרעין שלא נשתל באדמה
 
מאמר_פס
 
מדוע מברכים שהכל נהיה בדברו על משקים נוזליים?
כי כשהכל נוזל לנו ותחושת חוסר שליטה ממלאה את חיינו - זה הזמן להתחזק באמונה שהכל נהיה בדברו

 

מאמר_פס 

כשנעלה "למעלה" בשנתנו המאה ועשרים עלי אדמות ישאלו אותנו שם -

"הציפיתם לישועה?"
האם באמת באמת האמנתם שבכוחו של בורא עולם להושיע אתכם מצרתכם האישית?

או שמא בטחתם בכוחכם להושיע את עצמכם?

 

אומר האר"י הקדוש שכאשר ימללו שפתינו את המילים "לישועתך קיווינו כל היום"

בעת תפילת שמונה עשרה - שנכוון ליבנו לצרה האישית הפרטית האינטימית שלנו שבאותו היום

ומכך, אומר האר"י, תהיה לנו תועלת עצומה!

 

מאמר_פס

 

רוצים להיות בשמחה תמיד?
אבל ממש תמיד?
יש עצה סגולה נפלאה שאין אחריה עוררין-
ביטול שלם וגמור, רווי וספוג באמונה מתוקה וסומכת לחלוטין על בורא עולם.
הידיעה כי הכל מדויק ומושגח ע"י המלך הטוב לטובתנו הנצחית והנפלאה
קבלו ייסורים (שלא יבואו) באהבה ובאמונה

ומובטחים לכם חיים מתוקים ושמחים בשמחת עולם על ראשכם תמיד.
שנזכה לעמול על עצה זו כל ימינו.!

 

מאמר_פס

 

 

אומר רבי נחמן "כל הדברים שהלב אומר הם דברי השם יתברך ממש".
כשהלב מגלה לנו משהו ממעמקי תבונתו- גילוי זה הוא ממש סוד שמסר הבורא ללבנו לגלותנו לנו.

 

 

מאמר_פס

 

בספר שמות פרק כב' כתוב "והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני"

אומר על פסוק זה רבינו הרמב"ן כי גזירה היא מלפני ה' יתברך לרחם על כל יהודי שמתחנן בפניו על נפשו -

לרחם עליו ולקרבו אליו ולהשפיע עליו רחמים.

 

 

מאמר_פס

 

חז"ל אומרים לנו שכל הסיבה שלשמה ברא השם את העולם הייתה רק כדי להיטיב לנבראיו .

ובאותה נשימה אומרים שהאדם בעולם הזה כול כולו ספוג בסבל ובייסורים

 

איך זה מסתדר ביחד?

אלא שיש כאן סוד גדול

 

העולם הזה כולו רווי בטובו של השם אך טובו כל כך גבוה ואלוקי

שעל מנת למצוא אותו צריך לרכוש עיניים שרואות עומקים דרך קליפות מפחידות.

מי מאיתנו שזוכה לראות את האור דווקא מבעד לחושך רק הוא זה

שיכול לומר שמכיר את טובו של

פרח    

כל הזכויות שמורות לסיגל אהביאל - שיח הלב | ת.ד. 453 קרית יערים. siach.halev148@gmail.com

 

הפעל נגישות

בניית אתרים