מה באתר

כניסת חברים
שם:
סיסמא:
חדשות ועדכונים

 

חדששש!!!

אחת אחת - אפרת שטרן נפגשת עם סיגל אהביאל

40 דקות מיוחדות

כנסו ותהנו(:

https://www.hidabroot.org/video/211542

 

 

חברות יקרות!

 

עכשיו חדש חדש הועלה לאתר שיעור הכנה לפורים מיוחד במינו וחדשני

 

 https://player.vimeo.com/video/255951800

 

תקבלו פן ייחודי עמוק ומעורר על פורים.

 

פורים יהפוך למשהו אחר השנה..

 

תהנו..

 

 

 

 

 

חברות יקרות!

 

העלנו סירטון וידאו חדש בשם

"גלי איך בתורה יש דרך עבורך להתמודד עם כל מצב".
שיעור בנושא הכנה לשבועות ובעצם הוא שייך לגמרי לכל השנה.
תלמדי על מערכת היחסים המיוחדת והחזקה שקיימת בינינו לבין בורא עולם.

 

https://youtu.be/2SFZgSTw3q4

 

 

 

 

 
חברות יקרות,
 

 

אמנם יום הכיפורים כבר מזמן עבר עלינו, אבל רבינו כבר אמר מזמן שמיד לאחר ראש השנה הוא היה שומע את הקריאות ברחוב של השמש שמעורר את המתפללים לקום לסליחות....

 

 
המסר שעבר דרכי, אלינו, לאור מציאותו של יום הכיפורים עדיין רלוונטי ועדיין מחזק אותנו.  נותן לנו כוח לעמוד בכל הקשיים שעוברים עלינו או מהפנימיות שלנו או מהסביבה שלנו..

 

 
הכנסי לשיעור  https://vimeo.com/245866842
ולמדי איך להתמודד עם ניסיונות ולבנות בתוכך את המרכבה של אברהם יצחק ויעקב.

 

 
השיעור הזה התבשל אצלי כשהוזמנתי לדבר בסעודת הודיה של בת של חברה שעברה את המחלה והחלימה. ולא רק החלימה, אלא התחזקה ברוחה ובעוצמתה האישית הרבה יותר ממה שהיתה אי פעם לפני המחלה.

 

 
בדרך  לסעודת ההודיה ביקשתי מה' שיגלה לי מה נגיד שייחזק את כולם.. שיהיה התחדשות שתשמח את כולם.. וזה מה שיצא.... הכנסי ושמעי.. https://vimeo.com/245866842

 

 
העמודים של אברהם יצחק ויעקב (חסד גבורה ותפארת) טומנים בחובם סוד שחושף את העיצות איך להתמודד עם מצבים קשים בחיים  ואיך לצאת מהם מחוזקים אפילו יותר ממה שהיינו לפניהם. 

 

 

הכנסי ונתחזק ביחד. 

 

  

באהבה 

 סיגל

 

 

 

 

ראיון מרתק עם סיגל אהביאל ברשת מורשת

כנסו לצפות:

https://player.vimeo.com/video/191979000?title=0&byline=0&portrait=0

 

 

 

אמנם שבועות מאחרינו אבל הלימוד שהוא נושא איתו בכל שנה עבורנו- לגמרי בתוכנו!
לחצי על הקישור ושמעי כיצד זה שהבהמיות שבנו היא השער לאלוקות שבנו.
כיצד אין ברירה אלא לגעת בטמא כדי להפנים את הקדוש.

https://player.vimeo.com/video/171890302

 

 

חברה שלי האומנית אורית מרטין הציגה תערוכה של ציורים מקסימים המביעים רעיונות תורניים רוחניים.

כנסו ללינק ותהנו.

ואל תשכחו לחזור אלינו שוב לאחר הצפיה.. ♡
ttps://www.youtube.com/watch?v=ELaT13b-yeo&feature=youtu.be

 

חדש!!!

 

סרטוני תוכן חדשים וקצרצרים נמצאים בכפתור הוידיאו (סרטונים קצרים) -  שווה צפייה!!

 

 חדש!!!!

 

עלה סרטון חדש בשם "נימי נפשינו הנסתרים" מומלץ לצפייה..

להלן הקישור:

https://player.vimeo.com/video/130664022

 

 

 

 

 

המשיכו להתעדכן ...

 

למעוניינים לקבל מאמרים חידושים ועדכונים ישירות למייל האישי - מוזמנים לשלוח לנו מייל ב"יצירת קשר" ונעדכן אתכם בשמחה.

 

ברוכות תהיו!!


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רחל אמא נסתרת/ סיגל אהביאל

 

 

 " אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו?"

אמא רחל היא דוגמא ומופת של מסר אלוקי זה.

 

למרות שכל פעולתה בסתרי סתרים, השפיעה על כל עם ישראל עד כדי שהיא היא האם שמהפכת לנו דין לרחמים ושכולנו עדיין אליה רצים. על כל צרה  את פתחה משחרים וסביבה מכרכרים.

 

לא תפארה ולא הוד סביבה. בסתרי סתרים עזרה לאחותה על חשבונה. בסתרי סתרים בכתה על בניה בעומק ליבה. ובסתרי סתרים מסרה את נשמתה עבור שבט בישראל שעליו יבנה מקדש תפארה.

 

בלי רעש וצלצולים. פעלה פעולתה לנצח נצחים.

 

 

 ממנה נלמד שבסתרי ליבנו אנחנו בונים עולם או הורסים.

 

בלי שאף אחד ישמע. פעולות נסתרות שרק בורא עולם והקרובים ביותר עליהן יודעים  - הן אלו שמשפיעות על הנצח נצחים.

 

בלי פרסום ובלי מסכים גדולים בונים עולמות ונוטעים אילנות נותני פירות בעומק לב הבנים.

 

 "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו?"

 

 "וכי חשבת שלא שמעתי את שהתחולל בליבך?" אומר ה'.

 

כל תנועת נפש, כל רצון כמוס, כל ייחול שקט, וויתור, אצילות נפש, חסד אמיתי, מחשבה איך להיטיב, כל ניסיון לניקוי הלב, את כל אלו שמעתי גם שמעתי.

 

ואף עליהם העמדתי בתים שלמים. והרי כל בית ישראל עומד על אותם 'סתרי סתרים'.

 

 

אמא רחל מלמדת אותנו איך בונים בית בישראל.  

על ידי פעולות קדושות שקטות ונסתרות הנובעות מסתר טהרת ליבנו ומעומק כיסופי נשמתנו.

 

 

 זכותה תגן עלינו!!!!

 

מאמר_פס

 

 

 

עכשיו "אחרי החגים", זה הזמן לזכור לשם מה באנו לעולם.

את יודעת כמה זה כואב ושופך את הדם, להשתנות בשורש.

צריך הרבה תפילה שנחזיק מעמד וניצור את השינוי המיוחל ולא נחזור שוב בגלגול ועוד גלגול ועוד.

עד שיקרה השינוי הזה שאנחנו כה מיחלים לו וכה מיואשים שאכן יקרה לנו וכה פוחדים לעשות אותו.

 

זהו תהליך שאמנם שורף אבל נצרך ואין דילוגים המתנות שבו ובסופו לא ישוערו ואין שום הון שבעולם שישווה להן.

 

שתהיה שנה טובה. שנה של צמיחה אמיתית מהשורש.

כזו שאין אחריה איבוד המדרגה.

רק מוסיפה והולכת עד שהנפש מהללת ומשבחת את החיים ואת בוראם.

 

כשזה עוד רחוק זה נראה בלתי אפשרי.

כשזה פה זה נראה טיפשי כמה ברחנו משם.

 

 

מאמר_פס

 

 

 

ברגע החיתום / סיגל אהביאל

 

 

 

ברגע האחרון כשכל ההמולה חולפת מה שמסיים את הקשר שלנו עם הסוכה זה דווקא חביטת הערבות

 

אותן ערבות לא חשובות שבין ארבעת המינים הן אלו שחותמות את החיבור שלנו לחיבוק של ה'.

הוא זה שפותח לנו שערי שמיים ברחמים שניה לפני החיתום האחרון.

בבחינת אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה.

 

הכיצד?

 

הערבות זה החלק הכי ירוד שבתוכנו. זה שאין בו לא ריח ולא טעם.

 

אולי התשובה טמונה בסוד המחלוקת.

 

ראיתי שרבינו כותב שוב ושוב שהמחלוקת נחוצה מאוד לצמיחה של הצדיק (שבנו גם).

אף פעם לא הבנתי איך מחלוקת מגדלת ומקרבת לה'.

אולי שוברת את הלב של זה שחולקים עליו אבל אפשר להביא לשבירת הלב בדרכים רבות.

למה דווקא על ידי מחלוקת?

ולמה היא המשובחת יותר מכל הדרכים לשבור ליבו של אדם?

 

 

אתמול בלילה בשקט של הסוכה ה' האיר פניו אלי וראיתי תשובה לשאלה שאני הולכת איתה זמן לא קטן.

 

והתשובה כל כך פשוטה - על ידי שמוצאים דרכים לעשות שלום דווקא במקום שיש בו שיא המחלוקת כך הכי צומחים ומתקרבים לטוב שבנו שמקרב אותנו יותר ויותר לטוב של ה'.

 

לכן אולי חובטים את הערבות. כי למצוא שלום בתוכנו ולעשות שלום עם אחרים כשאש המחלוקת ממלא את כל ישותנו - זה מרגיש כמו להיחבט בקרקע ולרסק את האגו והישות עד עפר.

אבל באמת זו חבטה במטרה לגלות את הטוב הנסתר שבנו ובאחרים דווקא כשהוא הכי מכוסה על אף שזה שיא הכואב. 

 

דווקא מול אלו שמוציאים אותנו מהדעת ושהכי 'מרחיקים אותנו' מעצמנו. שם נמצא את עצמנו?

 

כן.

 

כי בשביל זה עלינו למצוא בתוכנו עוגן פנימי כל כך יציב אשר רק הוא יעמיד אותנו על הרגלים כאשר מי המחלוקת ישטפו יציפו וכמעט יטביעו אותנו.

 

 מציאת העוגן הפנימי הזה היא היא כל המטרה של המחלוקת. בלעדיו לא באמת נפתור את המחלוקת בשורש. ואיתו ממילא לא תהיה שום מחלוקת עם אף אחד. 

 

ומי שמחפש אותו ומבקש אחריו - בסוף מוצא אותו!!

 

והערבות הן אלו שמעוררות מחלוקת עם המעשים חסרי הטעם וחסרי הריח שלהן.

 

ואת הצמיחה שלנו דווקא מולן אנחנו מביאים רגע לפני החיתום האחרון.

 

כי מי שמוצא את העוגן בתוכו בעת מחלוקת מתחבר עם צור מחצבתו שבתוכו.

 

 

מאמר_פס

 

 

הפכים משלימים / סיגל אהביאל

 

הסוכה כשמה כן היא - מסוככת ושומרת עלינו באורה. ומה הוא אורה? אור האמונה! "צילה דמהמנותא".

 ובכך נמצא סוד גדול.

אחרי ראש השנה שכולו המלכת ה' וחיבור הדעת למלך האמיתי והיחיד.

ואחרי עשרת ימי תשובה בהם עסקנו בהתבוננות פנימית נוקבת וחדה ובתשובה על כל מידותינו שסטו מקו הטוב.

ואחרי יום כיפור בו מסרנו עצמנו ביד המנקה הגדול ונרחצנו מכל עוונותינו.

 מה התוצאה הרצויה?

 אמונה! אמונה פשוטה בלי שום חכמות שאלות טענות ומענות. רק לחסות בצל הידיעה שהכל ממנו והכל אליו. שהכל לטובה ותחת השגחה.

 חודש תשרי מחבר בין קצוות ומשלים את המעגל בתוכנו ובכל העולמות -

 מצד אחד לעשות את כל המאמץ לבחור בטוב, לקחת אחריות מלאה ולהתנקות מהרע, לזהות כל טעות ולהתחבר למקור והשורש של כל דבר ודבר הלוא הוא הבורא.

 ומצד שני לדעת המטרה והשורש והעיקר של כל הפעולות היא האמונה.

אמונה פשוטה שאין בה שום הבנה מלבד הידיעה שאנחנו בידי כוח עליון.

 

שני הפכים שמשלימים תמונה שלמה אחת שמביאה הרבה שמחה ורגיעה ללב.

 

 מועדים לשמחה במנוחת הנפש ובספיגת אור הסוכה אל תוכנו.

 

 

מאמר_פס

 

להיות שמחים ולא משום סיבה / סיגל אהביאל

 

איך עושים תשובה בין אדם לחברו?

איך מוחלים לאדם שפגע בנו?

איך נכנסים עם לב נקי ואויר "זך וצח" ליום כיפור?

 

 בראש ובראשונה והכי חשוב הוא לבקש מה' שנזכה לראות איך ומתי מעלנו בסובבים אותנו. כי כשם ש"הגמל לא רואה את דבשתו" כך גם האדם המועל והפוגע לא רואה את אחריותו על צערו ונזקו של האחר. באלפי תירוצים מצוחצחים מצחצח את מעשיו ואת עצמו. ואפילו מאמין לעצמו

 

לו נזכה לעיניים לראות באמת את מחשבותינו המכלימות, המשפילות והפוגעות שאחריהן באים המעשים המכלימים המשפילים והפוגעים - נדרוך צעד ראשון על דרכי התשובה בין אדם לחברו. ונוכל לשפר את דרכינו ולנקות את עצמנו

ואז נוכל לשוב בתשובה באמת בלי להלבין את השחור ולצחצח את המכוער. נזכה לנפש נקיה בקרבנו ולתחושה טובה בתוכנו.

 

ולו היינו מהצד הנפגע מה נעשה?

כאשר היינו קורבנות לאלו שהצדיקו את מעשיהם הפוגעניים והמכוערים כלפינו איך נפעל?

אין בכוחנו לשנות את ליבם אלא רק להשפיע עליהם מאורנו. נוכל לעשות תשובה על מה שבנו אפשר להם או התיר להם בגזרת שמיים לפגוע בנו.

אולי זו היתה הנחיתות שלנו? אולי התמימות שלא במקום? אולי הנזקקות שלנו לאהבה? הויתור על עצמנו? אולי זו היתה מידה כנגד מידה על כך שאנחנו עשינו את אותו הדבר לחברינו?

וזו תהיה ההתחלה לשיפור עצמנו שיביא לשינוי גם ביחס של אחרים כלפינו.

כי הנקי מושך נקי והנפול מושך נפול.

ועל כן כל מה שקורה לנו או על ידינו נושא  בקרבו מסר עבורינו לשפר ולתקן את עצמנו.

 

אייי. תשובה יכולה בהחלט לשרוף את ליבנו. הכי נעים זה להתעלם ולשכוח. אבל יחד עם ההתעלמות והשכחה של דרכי התשובה, ישכחו מאיתנו גם חלקי נפש יקרים בתוכנו.

 הטהרה שלנו. טוב הלב שלנו. בהירות המחשבה שלנו. השמחה וחדוות החיים שלנו.

 ניקיון פנימי יגרום שנרגיש שמחים קלילים ומאושרים ולא משום דבר שקורה לנו.

ועכירות פנימית תגרום שנרגיש עצובים עצבניים  ועטופים בשחור ולא משום דבר שקורה לנו.

תשובה תחילתה שריפה וכאב ואחריתה שמחה גדולה שאין לשער.

 

יהי רצון שנזכה בעשרת ימי תשובה נפלאים אלו לתשובה שלמה בינינו לבין חברנו ובינינו לבין אבינו שבשמיים, וכך גם נזכה  לאויר זך וצח בתוכנו.

 גמר חתימה טובה!

 

 

מאמר_פס

 

 

רק אותך חיפשנו כל היום / סיגל אהביאל

 

 

אלול בארמית משמעו "חיפוש"

זהו רמז עבורנו מה באמת יש באמתחתנו להביא בפני בורא עולם ביום הדין הגדול והנורא.

האם מעשים טובים שנביא לו יחרצו לנו שביל לחתימה טובה? וכי נקיים היו מעשינו מכל רבב?

בלי פניות אישיות ואינטרסים סמויים?

שמא מצוות נביא לו? האם מעוטרות היו מצוותינו בכל הכוונות הנסתרות?

האם בכוונת הלב מלאה נעשו כמנחה ראויה למלך א-ל רם ונישא?

אולי חמלה שחמלנו על אחרים? וכי טהורה היתה חמלתנו כה'יודע בצער חברו'?

או שמא חמלנו על עצמנו דרכו, שלא נגיע גם אנחנו למצבו?

מה נוכל להביא שראוי יהיה להיכנס לפני ולפנים להיכלות טהרת קודש בפני קדושת א-ל מלך חיים? 

 

אלא שיש לנו להביא דבר אחד שאין לו מתחרה ואין לו אח ורע לא בעולמות התחתונים ולא בעולמות העליונים - חיפוש ליבנו הקורא בחשיכה "אייכה?!" קריאת נשמתנו לחזות בפני מלך חיים למרות ועל אף כל הקשיים.

 

 ההכרה המלאה שלנו על כך שבכל מעשה שעשינו, רצון רצינו, מחשבה שפשטה בנו והתרגשות שמלאה את ליבנו, בכל אלה כל מה שבאמת חיפשנו היה רק את אבא שבשמיים!!

 

גם אם טעינו, גם אם עיוותנו דרכנו, באמת באמת רק אותו חיפשנו. רק אותו ביקשנו. את אורו, את אהבתו, את כנפיו שייפרשו עלינו.

 

או אז נוכל להביא את צעקתנו אליו כקול שופר, משם נאמין  בשורש הטוב שבנו ונרים את זעקתנו שייקרב אותנו שוב אליו.

בתקווה שא-ל רחום לא ימאס עמוסיו המחפשים אותו מתוך חרון וחמס.  

ואף נטען - וכי את מי יש לך עוד כאן בעומק החשיכה כי אם אותנו בלבד. אותנו בלבד השלכת לכאן כדי שנקרא אליך דווקא מכאן

את שליחותך מילאנו.  אליך קראנו, אותך חיפשנו, עליך לא ויתרנו גם בעומק חשיכה.

 

ויגולו רחמיו על מידותיו ויסתם פי מקטרג ויפתח פי מסנגר המסנגר על מחפשיו המבקשים פניו.

 

 בספר חיים טובים ניכתב ונחתם 

בספר המחפשים, המשתדלים בכל מאודם להצדיק את קונם ולקרוא אליו בכל מצב.

 

 בכל הברכות נתברך לשנה טובה ומתוקה 

  לכתיבה וחתימה טובה

 

 

מאמר_פס

 

 

עושים תשובה / סיגל אהביאל

 

אלול חודש הסליחה והרחמים. חודש של חשבון נפש, תשובה וחישוב מסלול מחדש.

ויחד עם זאת, הדבר הכי נורא שיכול לקראת לך זה כאשר מחשבות רעות על עצמך ימלאו אותך.

מחשבות שופטניות, מקטינות, מבקרות, לא אוהבות שמדלדלות את כוחך ומייגעות את נפשך.

אז איך עושים תשובה? והרי תשובה משמעותה לחשב דרכך מחדש. לשוב מהטעות שהיתה. להתחרט. לזהות את הרע.

אלא שמהות התשובה אינה אלא להתגעגע למי שהינך באמת.

לבכות על המרחק מה'אני' שלך, מהחלק האלוקי שבך.

לכסוף לשוב להיות עצם הטוב שבך.

לא לוותר על עצמך ועל הקשר עם בוראך.

לשוב הביתה אל אבא שבשמיים.

מה לכל זה ולמחשבות רעות על עצמך? והרי מה יותר מחזק, משמח, מעורר ומחבר מאשר תשובה שמתגעגעת אל עצמך ואל בוראך?

ואם בדרך צף ה'רע' שבך, אין זה אלא כדי לזהותו, להסירו, להרחיקו ולמגרו. לנקות פנימיותך ממנו.

 ולשוב להתחבר אל כל הטוב שבך

 

 

 

מאמר_פס

 

 

המים שמעייפים את נפשנו / סיגל אהביאל

 

בעת שחופשת הקיץ בעיצומה, לבטח מצאתם את עצמכם שוהים במים. בריכות. ימים. מעיינות.

אז גם לבטח שמתם לב שהשהייה במים מאוד מעייפת. לכאורה אנחנו לא עושים כלום. פשוט  נהנים. ו יוצאים מהמים מאוד עייפים.

מדוע? ואיך עייפות מלמדת אותנו משהו על עצמנו?

העובדה היא שבמים אין לנו קרקע יציבה. באופן בלתי מורגש, תדיר ובלתי פוסק בזמן השייה במים אנחנו מאוד מתאמצים לאזן את גופנו.

מאמץ תדיר, לא מודע ומאוד מעייף

 

 כך בדיוק קורה בנפש שלנו.

כשאין לנו קרקע פנימית יציבה, כשאנחנו לא ב"שיווי משקל" פנימי, כשמשהו 'לא מסתדר' בתוכנו ואנחנו לא מבינים מה הוא - באופן בלתי מודע אנחנו לכאורה ממשיכים כאילו הכל כרגיל אבל בעצם מאוד מתאמצים

ולא מבינים למה החיים כל כך מעייפים אותנו למה אין לנו כוח להמשיך? למה אנחנו לא מוצאים מרגוע לנפשנו?

את התשובה מספקים לנו המים - כי עדיין לא מצאנו בתוכנו קרקע פנימית יציבה. משהו לא ברור לנו ואין לנו מושג מהו.

אולי זו הכוונה בברכתו של כל שחר של יום חדש - רוקע הארץ על המים.

הכוונה שה' ברחמיו בכל יום פותח לנו דרך חדשה ליצור קרקע יציבה בתוך חוסר היציבות שמאפיינת כל עליה למדרגה חדשה "יום חדש"

ברחמיו ה' פוקח את עיניינו לזהות דיוק נוסף בתוכנו

עוזר לנו ליישב את דעתנו ולגלות שוב ושוב קרקע אמיתית בתוכנו. 

 

קיץ בריא שמח! 

 שנזכה לרכוש שוב ושוב יציבות חדשה בתוכנו

 

 

מאמר_פס

 

 

יודעות למה חולצים נעליים בתשעה באב?

 

כי הנעליים הם כלים לקבלת השפע. כלים שמצמצמים את הרצונות שלנו ועושים מקום לרצון השם ואז השפע יכול למלא אותנו בלי שנאבד אותו. לכן "נעליים" מלשון "מנעלים" שנועלים את השפע ולא מאבדים אותו.

 

ומשום שקלקלנו את הכלים כי משכנו שפע שאסור היה עלינו באופן שרצינו נגד רצון ה' ופעלנו נגד רצון ה' - או אז נשברו הכלים. ולכן בתשעה באב אנחנו חולצים נעליים כסימן לאיבוד הכלים הקדושים. וכך ניזכר שטעינו בדרכינו ונחזור בתשובה ביום אבלנו.

 

אולי תשאלו - והרי גם ביום הכיפורים (שכולו רחמים ולא אבלות) אנחנו חולצים נעליים, וגם כהנים בבית המקדש חלצו נעליים?

 

על זה נדבר מחר אחרי חצות היום. כי אז אפשר יהיה לדבר על הנחמה מהגלות והתחלת גילוי הגאולה. ונראה איך האבלות קשורה לגאולה.

 

צום קל ומועיל שיהפך את הדינים הקשים (שלא יהיו), לרחמים גלוים שבוא יבואו!

 *****

היום הזה הוא לכאורה הנמוך ביותר בשנה. הוא מזכיר את היותנו ממרים. בוגדים. כפויי טובה. ראויים לעונשים קשים. ואפילו אסורים בללמוד תורה.

אבל כל זה עד חצות יום. כי בחצות יום מתגלה גדולתנו כי מתגלה שגם כאשר גלינו משולחן אבינו עדיין יש תקוה. הגעגוע לא נדם והישועה מובטחת. בוא תבוא.

ואז בלי טעם ודעת מעל לכלים ומעל לטבע תגיע ישועה ש"תעיף" אותנו עד לחדרי ה' שרק לעבדיו (אנחנו) יש כניסה לשם.

לכן ביום תשעה באב אנחנו חלוצי נעליים וגם ביום כיפור. כי בתשעה באב שברנו את הכלים. וביום כיפור הכלים של הטבע כבר לא נצרכים לנו כי עלינו גבוה מעל גבוה. מעל לטעם ודעת. והתחברנו אל מקור האור.

 

 מאמר_פס

 

 

 

מי ינחם את אבא? / סיגל אהביאל

 

 

חודש מנחם אב כשמו כן הוא - אבא שלנו מבקש נחמה על בניו ששולחו 'ברגע קטון' ובחמת זעם משולחנו ומאז ליבו דואב על כי ש'בכל צרתם לו צר'.

 

ברגע אחד קטון ניבטו דינים קשים מעיניו האוהבות של אבא ומצאנו את עצמנו נזרקים ממנו והלאה.

 

שוכנים במרחבי הררי הבלבול, תהומות הפחד, חשכת החיפוש באפלה ונטישה מבהילה של עצמנו ושל כל מה שיקר לנשמתנו.

 

ועתה אבא שלנו מבקש נחמה. נחמה עלינו בניו שהתרחקנו ועדיין לא מוצאים את  דרכנו חזרה לארמנותיו.

 

 

 איך מנחמים אבא מתגעגע על כי עדיין לא הגיע הזמן שנשוב חזרה הביתה אליו?

 

 

מראים לו אף אנו את געגועינו. מעידים על עצמנו שמרוב כיסופינו כבר איננו מתרשמים מכל הניצנוצים המתעתעים והמרחיקים ובכל נפשנו רק מחפשים את קרבתו בתוך המרחבים השקטים של הנשמה והצדיקים.

 

קוראים בעיון את 'מכתביו' ששולח לנו בתוך תורתו, תורת חיים, המחכימה ומלאת הנחמה.

 

וגם.אף אנו שולחים לו מכתבים אוהבים מלבבות בוערים -  תפילות מעומק הלב ודיבורי ערגה מעומק הנשמה.

 

ואף מפליאים לעשות  ואוהבים זה את זה, אנחנו הילדים, תמיד תמיד גם כשאנחנו "לא מסתדרים" וגם כשאנחנו "לא דומים" וגם כשאנחנו מאוד פגועים וכועסים.

 

כי בנים שאוהבים זה לזה מנחמים לב אבא אוהב. לפחות כך גם במרחקים יש להם לבנים אחד את השני להזכיר זה לזה שלא אבדה תקוה ולא נדם הלב.

 

 

 חודש טוב ומבורך!

 

שנזכה לראות במהרה בבנין 'ארמונו של אבא' ונחזור כולנו הביתה אליו

 

מאמר_פס

 

הגדולה שלך עוד תתגלה/ סיגל אהביאל

 

קורח ועדתו הותירו בי  מחשבות על מקור המידות הקשות של הגאוה הקנאה והתחרות.

מהיכן הן באות מידות כעורות אלו?

האם הן מניעות גם אותנו עמוק בסתר ליבנו?

איך זה שאדם נשוא פנים וגדול במעלה טועה כל כך ומתמלא בגאוה עד כדי שדורש את מקומו בכוח ובעזות קשה?

האם גם אנחנו יודעים לדרוש את מקומנו בעזות ולהתלונן שלא רואים אותנו?

מה יושב לאדם עמוק בלב שזורק אותו לקרקעית הנזקקות ועוד מתיר לו את המידות המגונות 'בשם ומלכות'?

האם גם אנחנו מרשים לעצמנו לריב עם מי שפגע בכבודנו ומנע מאיתנו את הצרכים שלנו?

התשובה היא קטנות!

השורש של הגאוה אינו אלא דווקא קטנות, ספק עצמי ופחד לאבד את הגדולה שאנו חשים בתוכנו.

קורח רואה למרחוק את נשמתו של שמואל ואומר לעצמו - גדול אני! אבל היכן גדולתי? מדוע אין לי תפקיד רם ונישא? איך זה שמשה לא רואה את חשיבותי? מדוע נלקח ממני מקומי?

כל השאלות הללו מתפוצצות בתוכו ומתלקחות בלי שליטה.

מצד אחד קורח מרגיש את גדולתו. יודע את ערכו. תחושת הגדולה הפנימית קיימת בו.

מצד שני רותחת בו תחושת קטנות ופחד - לא רואים אותי. לא קיבלתי את מקומי שתואם את תחושתי. אני הולך לאבד את הזדמנות חיי לגלות את שאני חש שקיים בתוכי.

ואז זה קורה - הדיסוננאס שפועם בתוכו "מחייב" אותו למשוך בכוח את מה שממילא שלו  (שעדיין צריך לזמן הבשלה עד שיתגלה).

כמה פעמים אנחנו חווים שקיימת בנו גדולה פנימית שלמחמצת לב לא מתממשת במציאות היומיומית?

דיסוננס רעש פנימי. למה לא רואים אותי? מה זה אומר עלי?!

ודווקא כאן נדרש מאיתנו משהו  שהוא המקור לכל הברכות של חיינו - סבלנות. ענווה. המתנה.

הגדולה שאנו חווים בתוכנו צריכה עוד קצת זמן הבשלה ב'תנור' האמונה והסבלנות. מבלי שנרוץ לפיתרון הקל של דחיקת השעה.

מהשמיים מתחננים שנדע לשאת בתוכנו את הפער בין התחושה של הגדולה שבנו לבין ההמתן שמאלצת אותנו המציאות (שעדיין לא מכירה בה).

חז"ל אומרים "היכן שאתה מוצא גדולתו, שם אתה מוצא ענוותנותו".

גדולה אמיתית מתיישמת (רק) כאשר היא עטופה בענווה אמיתית. בסבלנות.

בגבורת נשיאת הפער שבין תחושה פנימית זוהרת לבין במציאות גשמית קודרת.

ובתנור בישול זה יוצאת הגדולה במלוא תפארתה מתי? כשיגיע זמנה כשיורו מהשמיים כשתהיה בשלה

אוהו איך תצא 

ממש כמו שעובר ייצא לעולם ויתקיים רק כאשר יבשילו חודשיו 'בהסתר' ויגיע זמנו להתגלות. לפני כן - נפל הוא.  כך 'נופל' קורח לבטן האדמה.

קורח ידע את גדולתו. אך לא ידע להמתין שהיא תתגלה כשמשמיים יורו שהגיע זמנה. והמחלוקת פורצת בליבו ומצער נשמתו.

שלא כפנחס (עוד שלוש פרשות קדימה) שבגבורה ובענווה נושא את היותו בכור שלא הוכתר לכהונה בעוד שאחיו הקטנים ממנו מקבלים גם מקבלים את כל הגדולה. ומה לבסוף קורה? פנחס זוכה בגילוי נורא ונפלא. במקום מחלוקתו של קורח זוכה פנחס ל"בריתי שלום".

זה שכרה של ההמתנה

הכי חשוב זה ללמוד מטעויותיהם של גדולי עולם.

נכון יש בך גדולה נכון יש בך מיוחדות מיוחדת במינה נכון יש בך עוצמה שאין באף אדם אחר בעולם

עכשיו מה שנותר זה להאמין בכל טובך ויכולתך גם כאשר כרגע באופק לא נראה כל גילוי מזהיר מצידך. 

עוד יגיע הזמן בו יצביעו עליך משמיים ויאמרו "זה הזמן שלך. הגיע זמן גילוייך".

כי גדולה אמיתית מתגלה אחרי שעברה בתנור הענווה

תחושת שריפת ה'המתנה' ללא שהפכה לאש מחלוקת, היא זו שתהפוך לאש קודש, ריח ניחוח לה' וטעם הקדושה.

 

שבוע טוב

 

מאמר_פס

 

 

פגשת את המרגל? / סיגל אהביאל

 

 מה בסך הכל רצו המרגלים? הם היו אנשי שם חשובים מכובדים ויראי שמיים. מה כבר יכלו לרצות?

 

למרוד? לקלקל למישהו משהו? ממש לא!

 

הם רק רצו דבר מאוד פשוט וכל כך מסוכן - ביטחון. שהדרך תהיה סלולה ברורה וידועה מראש.

 

להכיר מראש מה עומד לקראת ואיך בדיוק נתמודד עם זה.

 

להכיר בבטחה את העתיד ולמשש היטב את ההווה.

 

אנושי? לגמרי

 

אבל עבור עם ה' הבקשה האנושית הזו היא תקלה מרכזית בהצלחת המסע.

 

כי בעוד שהבקשה לביטחון וידיעה מראש נותנת לנו משענת (מדומה) הקב"ה רוצה מאיתנו הישענות מלאה על אי ודאות ואמונה שלמה.

 

כמה מאיתנו נופלים, משתגעים, מאבדים רגיעה כאשר המחר לא ברור להם?

 

עד שלא נזרוק את המשענת המדומה של כוחי ועוצם ידי ונישען על ביטחון מלא בה' נמשיך את חטא המרגלים ונמשיך להסתובב במדבר הספק ללא יכולת להיכנס לארץ ישראל שהיא היא בירור המדמה והפיכתו לטהור.

 

מדמה מבורר משמעותו - אמונה בלי שאלות. מוכנות להתמודד עם מה שיקרה כל רגע כי כל מה שיקרה אינו מקרה אלא מדויק אחוז ומכוון מטרה ברורה כלפינו.

 

המרגלים רצו לוודא שמעמדם לא ייפגע. שהם לא יכשלו. שלא יאלצו להתמודד עם מצב 'קשה מידי'.

 

נשמע מוכר?

 

ברור.

 

אבל מלך העולם רוצה מאיתנו משהו אחר לגמרי. מילה קלה להגייה וקשה לביצוע - ביטחון בה'. אמונה מושרשת ומבוססת על עבר של אלפי שנים בהם הוא תמיד היה שם לצידנו.

 

יש מספיק הוכחות לכך שהוא הציל אותנו מליוני פעמים מצרות נוראיות. אפשר להישען על ההוכחות הללו ולא לשכוח את כל הניסים הקטנים והגדולים.

 

ואז להסכים להכל - "צדיק אתה ה' על כל הבא עלי"

 

וככה נפתחים השערים לארץ ישראל. הכל מסתדר לטובה. ההתמודדות מחזקת אותנו ומלמדת אותנו במקום לשבור אותנו לרסיסי פחד והאשמות שווא.

 

גם בתוכנו יש עמוק בפנים מרגלים שמחבלים בכרמים. אולי היום הם שותקים. 'לטנטים'. ייתכן שיגיע הרגע שהם יצופו לפתע ללא שליחת מברק הזהרה.

 

ואז מה?!

 

שאלה טובה. יהיה לנו מה לענות להם? נבכה וניילל או שמא נחזיק חזק באמונה?

 

תלוי. תלוי במה?

 

ברגע הזה. בהכרה עכשיו ממש שיש דבר כזה שנקרא ביטחון ואמונה שלא קלים להשגה. בידיעה שהאימון לשפשף אותם ןהבדיקה עד כמה הם נמצאים בתוכנו או חלילה לא נמצאים, קוראת ממש עכשיו. לפני הניסיון.

 

כי כשיגיע הניסיון נדע להשתמש בהם בפועל ממש.

 

נדע לספר לעצמנו שאין משענת אלא על הביטחון בה' וכל יתר המשענות הינן השתדלות אנושית נצרכת ופתא מורגנה שקרית.

 

נדע לארוב לעצמנו כאשר המרגלים ילחשו באוזננו דברי הפחדה נוראים על עתיד חסר חוט שדרה והפקרה נוראית שלנו בשטח אויב.

 

כשיוצאים לקרב מתאמנים רבות לפני רגע האמת.

 

המרגלים נפלו. נפלו בפחד של עצמם. ברצון לסמוך על דעתם. בצורך להחזיק את מאורעות המציאות בידיים שלהם.

 

זה לא "הם". זה אנחנו ממש. רגע לפני שינוי עצום לטובה בחיים שלך (כניסה לארץ ישראל) 'יש מצב' גדול שהמרגלים הפנימיים שבך יצופו באחת מבוהלים ומנסים להחזיק במוכר וב"בטוח".

 

זה הזמן לסמוך על משענת אחרת. יהושע נשען על רבו החי וכלב בן יפונה נשען על שוכני עפר.

 

מה משמעות הדבר?

 

לשאוב כוח מנשמתם של גדולי עולם וללכת בדרכם. בדרך של אמונה וביטחון בכך שאין טבע בעולם כלל. והמשענת היחידה הינה לא מוכרת לנו אלא רק ידועה ונטועה בעומק עומק עומק נפשנו.

 

נחפש אותה עכשיו כדי שתעמוד לנו בזמן אמת ב'שדה הקרב'.

 

 

 

מאמר_פס

 

למרות הכל

 

 

למה בעצם שמחים כל כך ומתאספים מכל קצוות העולם להילולא של רבי שמעון?

 

אחרי הכל מדובר ביום פטירתו ועזיבתו את העולם. לכאורה יום זה אמור להיות יום עצוב.

יום בו נפרד העולם מנשמה קדושה.

 

 

אלא שהשמחה היא שמחת נשמתו של רבי שמעון על זה שזכה להשלים את כל מה שבא להשלים בעולם.

 

גם השלים את משימתו של משה רבינו בזה שנכנס לארץ ישראל ובעצם זה שנכנס גם משה רבינו נכנס איתו בהיותו המשך נשמתו. 

 

גם עמד בכל הניסיונות של הרדיפות והעוני ויסוריי הגוף, בעודו שרוי בשמחה גדולה בלי שום נדנוד של עצבות כלל.

 

גם זכה שתורתו תמשיך לבעור עד ביאת משיח.

 

גם פטר את העולם מן הדין והשאיר שער פתוח לכל הבאים על קברו ותשובה בליבם.

 

 

אז איך לא נשמח בשמחתו של הצדיק?

 

מכאן שעיקר ה'עבודה' בהילולא היא להיות בשמחה "למרות הכל".

ממש כמו שפעל רבי שמעון כל חייו.

 

להיות בשמחה למרות הדוחק.   להישאר מחזיקים בשמחה למרות החסרונות.

 

לא להיפרד מהשמחה למרות הכישלונות, המצב העגום, השאיפות שהתבדו וההתפכחות המטלטלת.

 

כך נתחבר לנשמתו ונתרומם למרומים יחד איתה ביום הילולתו

 

 

שנזכה  

סיגל אהביאל

 

 

מאמר_פס

 

 

היום נפתח לנו שער.

היום הזה מסוגל מאוד עבור כל מי שאיבד את עצמו, את נפשו, את שלוותו ובעיקר את הדרך להחזיר לעצמו בחזרה את כל מה שאיבד. .

מרגישים שאיבדתם ולו במעט את הגדולה שנמצאת בתוככם?

מרגישים שיש בתוככם משהו גדול שאתם לא מכירים? מתגעגעים אליו? מאמינים שהוא יכול להתממש בתוך החיים שלכם?

אז תצעקו. ודווקא היום.

היום הוא יום שמסוגל לצעקה מעומק הלב שבכוחה להתקבל בשמיים

כי היום ה' קבע שער מיוחד לצועקים ולמאמינים שתישמע צעקתם.

לא מאמינים? לא סגורים על זה שתישמע הצעקה שלכם?

אז יש לכם סיבה גדולה יותר לצעוק על זה עצמו, שאתם לא מאמינים שתישמע צעקתכם.

'פסח שני' נקבע עבורנו. עבור אלו שעבר עליהם מה שעבר ולכן עד היום לא צעקו את הצעקה שהכניסה אותם אל הקודש פנימה.

עכשיו זו ההזדמנות שלנו לא לוותר על עצמנו על משפחתנו על כל הקשורים בשורש נפשנו

אז בואו נצעק

 

באהבה סיגל אהביאל

 

 

מאמר_פס

 

תכל'ס רק ה' יכול לבער את הרע שבנו. אין לנו כוח עליו. נותר לנו רק לזהות אותו ולהסכים לתת לו ללכת מאיתנו.  כל היתר קורה מאיליו.

 

רק שכשה' מסיר אותו מאיתנו זה מרגיש לנו כמו שריפה מרוב שנקשרנו לרע שנתפס בנו. כי הוא סיפר לנו שהוא מציל אותנו, הוא לא גילה לנו שהוא באמת באמת ממית אותנו ומסבך את החיים שלנו.

 

שנזכה לביעור חמץ עם הסכמה לשחרר ומוכנות "להישרף" כדי להתקרב לה'. 

 

 

פסח כשר ושמח.

 

מאמר_פס

 

בשבת הזו נקרא על הארבעה שחייבים להודות שנמצאים במצב סטרס עצום.

התורה תתאר לנו איך כל אחד מהם מגיב במצב כזה ומה ה' יתברך עונה לכל אחד מהם שפותר את מצוקתו בשורש.  

עם ישראל נתון במלחציים שבין ים סוף מצד אחד ומצריים שרודפים אחריהם מצד שני. 

והד.נ.א של הנפש של כל אחד מהם מתגלה.

 

 

התגובה של כל אחד מהארבע מלמדת אותנו עלינו, על חיינו, כאשר אנחנו נמצאים בבחינת "יונתי בחגווי הסלע".

 

כאשר אנחנו נתונים בנקיק הסלע כשבפנים מחכה לנו נחש ובחוץ ממתין לנו נשר.

אין לאן לפנות ואנחנו בצער נורא ובאיבוד עצמי מוחלט.

"בצל המדרגה". אין אור ואין פתח.

 

ואז קורא לנו ה' - "השמיעיני את קולך".

את קול האמונה.

קולו של האיזון הפנימי המחודש שמוצא שוב ושוב את העוגן שאחוז חזק חזק פנימה ולמעלה.

 

בשעת ניסיון מתגלה המדרגה שלנו. "אבחנך על מי מריבה".

משמיים נשאלת השאלה - אל מי נפנה לעזרה?

עד כמה נאבד עשתונות?

האם נמצא את העוגן האמיתי בתוכנו? או שמא נצא מדעתנו?

 

אז זה הזמן להיות גיבורים אמיתיים ולדעת לאחוז את עצמנו בתוכנו - ולהישאר  על עומדנו בלי לאבד כיוון ובלי לחפש פתרונות קלים שהם בעצם בריחה ויציאה מהאיזון האמיתי של היסוד.

להישאר אחוזים פנימה ולמעלה.

 

 

לא כך קורה על ים סוף -

 

ההולכי מדבריות רץ להילחם.

היורדי ימים קופץ למים רבים לאבד עשתונות.

החולה רץ להתרצות ולשוב להיות עבד עולמים.

והאסורים עף ל

פרח    

כל הזכויות שמורות לסיגל אהביאל - שיח הלב | ת.ד. 453 קרית יערים. siach.halev148@gmail.com

 

הפעל נגישות

בניית אתרים