נמצאה הדרך שחיפשת

סיגל אהביאל

בבוקרו הראשון של ראש השנה מצאתי את עצמי מגששת בחושך עלטה. השעה לפני עלות השחר. ואני מחפשת אחר שביל עפר שאמור להיות דרך קיצור לבית הכנסת.

ידעתי שאי שם בין השיחים נמצא השביל והרי שנה שעברה צעדתי עליו. אבל עכשיו, בחושך הצמיגי הזה, נראה היה לי שלבטח מישהו כבר כנראה חסם את הדרך אליו.

הרגשתי מטופשת. במקום לקצר את הדרך לבית הכנסת הארכתי אותה בחיפוש מהוסס ומגוחך ולבסוף חזרתי לצעוד כמו טאטאלה באותה דרך המלך הארוכה והמוכרת.

כשסיפרתי לחברות על הניסיון הנכשל שלי למצוא את ה"שביל מן הצד" קפץ אחד הילדים ואמר "אני מכיר את הדרך הזו. פסעתי עליה היום" ואז הוא תאר אותה ממש בדיוק כמו שזכרתי.

למחרת שוב ניסיתי את מזלי למצוא את השביל המיוחל. חושך של לפנות בוקר שוב פגש אותי. שוב הצללית של הכיסא נראתה מרחוק כמו כלב מאיים ושוב נעמדתי מול הגדר שנראתה שחורה ובלתי חדירה.

אבל עכשיו משהו היה שונה – הפעם ידעתי (!) שהשביל המוביל לבית הכנסת אכן קיים. שהוא נמצא היכנשהו.

מכוח הידיעה החלטתי הפעם לא לוותר. נכנסתי אל תוך החושך הסמיך ודידיתי מעל האבנים הישר אל עבר הגדר שנראתה מאוד שחורה ומאוד חוסמת.

ואז נחשו מה קרה…

גיליתי את הפירצה! זו היתה פירצה צרה שמיד מעברה השני התגלה שביל רחב וסלול שהתפתל במתיקות נעימה בין השיחים, כאילו כל ההרפתקאה שקדמה לו לא שייכת לו.

ואז הבנתי משהו ענק על החיים שלנו. 

כשהכל נראה חשוך, סתום, בלתי עביר ומייאש אז ההבדל בין האמון שאנחנו נותנים למי שכבר צעד בחשיכה הזו ואמר שאפשר לעבור דרכה ולהגיע לשביל סלול ובין חוסר האמון שלנו בו – הוא קריטי! 

הצדיקים צעדו באותה דרך שאנחנו צועדים עליה עכשיו, מגששים אחר העצמי האמיתי הטהור והמבורר שסיפרו לנו שהוא קיים בנו.

הם מספרים לנו שמעבר לערפל של המחשבות הרעות, הכפירות העקשניות והבלבולים של הרגשות המשתוללים, נמצא "אני" בהיר ברור וזך ששום דבר לא יכול להזיז אותו מנקודת המרכז שלו.

הם מעודדים אותנו שהחלומות שלנו על חיים יציבים, ברורים ומלאי חיות ובהירות – אינם מופרכים.

כל מה שנותר לנו הוא להאמין להם גם ברגעים שכל המלל הזה נשמע כמו סיפור פנטזיה לילדים.

ואז, אם נאמין, אז גם כאשר יופיעו מולנו גדרות חוסמות בדמות אנשים שידרשו מאיתנו להתפכח או היגיון פנימי שיבקש מאיתנו להפסיק עם השטויות –  (לו רק נאמין להם לצדיקים) אז נאזור אומץ אדיר ללכת נגד כל הסיכויים ההגיוניים ולמצוא את הפירצה שתגלה בפנינו דרך חדשה.

כי נדע שמאחורי כל החשיכה הזו ואפילו בתוך תוכה נמצא פתח לגילוי טוב חדש שקיים בנו. טוב שיאיר את עצמנו באור אמיתי יותר מאי פעם. 

יש גם כמובן את האופציה של לא להאמין, אבל אז פשוט נפסיד חס ושלום.

לא נפסיד סתם משהו חביב כגון איזה קישוט נוסף לחיים שלנו. אלא שנפסיד את עצם החיים.

את החיים של חיבור לעוגן פנימי ובהירות יציבה.

רבי נחמן אומר לנו – "סמכו על כוחי. תתקדמו לעבר השאיפות הרוחניות שלכם כי אני סללתי דרך עבורכם. צעדתי עליה. מכיר אותה. אל תפחדו מהפחדים של עצמכם. אל תעצרו כשנראה יהיה לכם שכל העולם בולם אתכם או כאשר הקולות הביקורתיים שבתוככם ייאשו אתכם. 

כי אכן יש דבר כזה שנקרא חיים של אמת של קדושה ושל טהרה. זה לא חלום. זו מציאות. והיא מחכה לכם". 

מי שמאמין לו, לא יעצר לנוכח מחשבות הכפירה שיצופו בו חדשים לבקרים, וגם לא לנוכח הבהמה הפנימית שתאיים להתפרץ ולגלות את הכיעור הפנימי, וגם לא מול ההגיון הקר והחותך שלא מאמין ב"שטויות" אלא רק במה שהוא רואה.

כי נדע (!) שמה שנמצא בדיוק בתוכם ומעבר להם זו דרך סלולה וברורה.

ממש כמו הדרך שהסתתרה מאחורי הגדר בעצם החשיכה. 

נדע כי אמרו לנו. סיפרו לנו. וכי אנחנו מאמינים להם… למרות וכנגד כל הסיכויים.

ואז בערב יום כיפור, הפסוק המאיים "חמת מלך מלאכי מוות" המכוון כנגד החלקים האלו שבנו שבחרו ללכת נגד מלך העולם, ישמע מאיים פחות לאוזנינו מאחר והמשכו "ואיש חכם יכפרנה" יזכיר לנו שיש על מי לסמוך שגילה לנו שגם בדרכים הכי חשוכות יש פתח ושהוא (הפתח) מחכה לנו…

גמר חתימה טובה!!

ואגב, אל תשכחו להאמין שהפתח נמצא שם גם אם מאוד חשוך והוא לא נראה…

מוזמנים לשתף אחרים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מהספריה שלנו:
ice-creams-with-shells-beach
סיגל אהביאל
הקיץ בפתח ועימו 'רעש' רגשי ומחשבתי, שמחות ומפגשים מתוקים שאיתם מגיע גם, כן גם, פיזור יישוב הדעת…
carnival-mask-front-blurred-lights
סיגל אהביאל
לתחפושות בפורים מסר מאוד ברור – העולם הזה הוא תחפושת אחת גדולה! כי כשאנחנו מפנימים שכל העולם…
מחוסר שליטה לאור בהיר
סיגל אהביאל
 על דרך המליצה ניתן לומר שפורים הוא חג השחרור. הכיצד? כי בפורים מתבקש מאיתנו להמציא מתוכנו את…