הבה ונתבונן על חג החנוכה מן הפן הרחב – חז"ל מספרים לנו שבחנוכה נסגר המעגל שהתחיל בראש שנה ולכן בזאת חנוכה נחתמת החתימה האחרונה בשמיים עבור כל באי עולם. עד "זאת חנוכה" הקב"ה, ברחמיו כי רבו, נותן לנו עדיין אפשרות לשנות את גזר הדין וב"זאת החנוכה" נחתמת החתימה האחרונה. לכן אף ישנן קהילות בהן נוהגים לומר סליחות ב"זאת חנוכה".
מכאן אנו יכולים להבין שישנו חוט רוחני המקשר בין ראש השנה, יום כיפור, סוכות, שמחת תורה וחנוכה – מהלך שלם שמתחיל בראש השנה ומסתיים בחנוכה.
הבה ונבין מה היא מהות המהלך הזה ומה ניתן ללמוד ממנו עבור החיים שלנו. אותו המהלך הנשזר בימים אלו אף קורה בנפשנו אפילו אם אנחנו לא מודעים אליו מאחר ואנחנו חיים תחת השפעת הזמן. הזמן פועל עלינו ומשפיע על חיינו האישיים מחד גיסא והכלליים כעם ישראל מאידך גיסא.
אם נפרוט את המסר הטמון עבורנו בזמן שבין ראש השנה ועד חנוכה ונפנים את השיעור לחיים הפרטיים שלנו נוכל ללמוד הרבה על הנהגת הבורא את עולמו ועל מקומנו וההזדמנויות הטמונות עבורנו בו.
הכנעה הבדלה והמתקה
על מנת להשלים תהליך שלם אמיתי ושורשי עלינו לעבור דרך שלושה שלבים אשר אם יחסר אחד מהם התהליך לו יגיע לשלמותו והשלבים הם – הכנעה, הבדלה והמתקה. אם נבקש לבנות בניין אמיתי בנפשנו ובעבודת ה' שלנו על מנת לפתוח עבור עצמנו דרך חדשה ולעלות מדרגה באופן שלם ומלא על התהליך שלנו לעבור דרך הכנעה, הבדלה והמתקה. על אותו משקל התהליך שקורה בין ראש השנה ל"זאת חנוכה" אף הוא עובר דרך הכנעה, הבדלה והמתקה וראה כיצד זה קורה.
ראש השנה = הכנעה
מה זו בעצם הכנעה? רבים חושבים שהכנעה זה לשחרר את האחיזה והשליטה בחיים שלנו. לתת לקב"ה לנהל לנו את החיים. זהו מימד אחד של הכנעה. אך מימד אחר של ההכנעה שהוא השורש היותר פנימי שלה – זוהי היכולת להיכנע לאמת של הקב"ה המתבטאת בתוך החיים הפרטיים שלנו. לא רק שלא לשחרר את המושכות על חיינו אלא אדרבא המשמעות היא לקחת את מלוא האחריות על המושכות של חיינו. זוהי היכולת לראות את האמת על עצמי ועל החיים שלי בדיוק היכן שבורא עולם "הניח" אותי ולהסכים להיות במקום הזה.
מהות ההכנעה היא קודם כל לזהות היכן אנחנו נמצאים ברמה הפיסית הרוחנית והרגשית בחיינו, לראות מה פועל על נפשנו ואז להסכים לקבל את האמת על עצמנו.
כי אם נכחיש ונדחיק ונגיד "זה לא קורה לי", "זה לא אני" לא יוכל לקראת שום שינוי אמיתי בחיים שלנו. לפני שנוכל להתחיל כל שינוי בחיים שלנו עלינו קודם כל להיכנע ולראות היכן אנו עומדים ולהסכים להיות במקום הזה.
אשתף אתכם בדוגמא – פנתה אלי בחורה מקסימה וסיפרה שתמיד איכשהו בסופו של כל מעשה שהיא עושה ולו המעשה הרווי ביותר בכוונות טובות כולם בסופו של דבר כועסים עליה והיא לא מצליחה להבין מדוע. היא מתכוונת לעשות טוב בכל ליבה אך בסופו של דבר תמיד מוצאת את עצמה שרויה בכעס עם כל הסובבים אותה. כאשר סיפרה את המצב תסכול רב ניכר על פניה ובחוסר אונים מוחלט לא מצאה שמץ של חוט הבנה כיצד להתחיל לפרום את התסבוכת אליה היא מצליחה להיקלע שוב ושוב. אחרי בירור קצר הבנו שאמנם מעשיה מלאים בכוונות טובות אך הבעיה היא בדרך בה היא מוציאה אותן מהכוח אל הפועל – דרך נוקשה ורווית דינים. בהשקפת ראייתה הכל צריך להתנהל באופן מושלם ולו גם על חשבון רווחת האחרים שסביבה. ולכן על אף הכוונות הטובות שהיא מלאה בהן היא מוצאת את עצמה מכעיסה את הסביבה שלעיתים קרובות לא מוכנה "להתעצב" על פי נתוני תכנוניה המושלמים. כאשר היא זיהתה את התנהגותה וקיבלה שהכוח המפעיל אותה הוא חסד עטוף בדין נוקשה הסכימה לשנות את גישתה וראתה ברכה ושמחה בעמלה. לו הייתה ממשיכה להחזיק בדעתה ולא הייתה נכנעת להכרה בכוחות הפועלים בקרבה מן הסתם שעד ליום זה הייתה ממשיכה "להסתבך" עם האהובים עליה.
ההכנעה לאמת היא הבסיס לכל שינוי אמיתי ועל כן ההכנה לראש השנה שמהותה הכנעה וקבלה של הכוחות הפועלים בנו כך שנוכל להתחיל לעשות תשובה אמיתית ולשנות את דרכינו מתמשכת כל חודש אלול – חודש שלם! חודש המוקדש כולו להתבוננות אילו כוחות פועלים בנו, להיכן מושכת אותנו המחשבה שלנו, כיצד אנו מביעים את עצמנו, ובמה אנו באמת באמת מאמינים.
רבינו אומר לנו – הקדישו שעה אחת בלבד בכל יום להתבוננות וכניעה אמיתית לכוחות שפועלים בנפשכם ולתפילה לשינוי אמיתי בחייכם וכל יתר היום היו בשמחה.
כאן מתחיל הצעד הראשון שלנו במסע המוביל אותנו לאור הגנוז הנשגב והאלוקי המתגלה בחנוכה. תחילת המסע שסופו מגיע עד לדבקות בה' יתברך. המסע שיהפוך אותנו לכלי מחזיק ברכה. ומתוך הצעד הראשון שלנו לקראת האור לצעוק מעומק הלב צעקה פשוטה שבוקעת את כל הרקיעים ומגיעה הישר אל ה' יתברך. דוד המלך אומר "ממעמקים קראתיך ה'" – רק כשאנחנו מזהים את ה"מעמקים" בחיים שלנו אנו צועקים באמת מעומק הלב. כל עוד אנו עוסקים ב"לטייח" את האמת על עצמנו שום צעקה אמיתית לא תבקע מאיתנו. ואם לא נצעק ממעמקי האמת על חיינו לא נזכה גם להכיר את האור האמיתי הטמון בנו – האור הגנוז בנפשנו אשר המתגלה בחנוכה.
מסופר במסכת קידושין על עמרם חסידא (החסיד) הוא היה איש חסיד וצדיק. יום אחד פדו בקרבת מקום לביתו נשים יהודיות שנפלו בשבי. הנשים הללו היו מאוד יפות והפודים לא ידעו היכן להלין אותן עד למחרת היום בו יחזירו אותן לבתיהן. השיתו עצות בנפשם להלין אותן בביתו של עמרם החסיד ביודעם ששם לא יאונה להן כל רע. וכן עשו – הכניסו אותן לביתו , העלו אותן אל עליית הגג וסגרו את הדלת בעדן. בביתו של עמרם היה סולם כבד מאוד שהוביל לעליית הגג כל כך כבד היה הסולם שרק יותר מעשרה גברים ביחד היו יכולים להזיזו ממקומו. הפודים הזיזו בקושי רב את הסולם והניחו אותו במקום רחוק וכך היו סמוכים ובטוחים ששלום יהא לנשים עד החזרתן לבתיהן. מספרת הגמרא, שאחת הנשים הללו עברה ליד פתח הארובה ומעוצם יופייה העצום הטילה קרן של אור דרך פתח הארובה אל תוך החדר בו למד עמרם החסיד. ברגע בו הבחין עמרם החסיד בקרן האור שבקעה מן האישה והוטלה לרגליו התלקחה בו אש התאווה ובאחת תפס את הסולם ולבדו הזיזו והניח אותו אל פתח עליית הגג והחל עולה בו. תוך כדי טיפוס על הסולם קלט את עצמו עמרם החסיד ואת האש הבוערת בו המאיימת לכלות בלהבותיה את כל קדושתו והחל צועק "אש בביתו של עמרם!!" בקולי קולות עד שכל העיר שמעה את צעקותיו.
נכנסו בני העיר לביתו של עמרם החסיד, הצדיק והקדוש, שומר העיניים והדבק בהשם וראו אותו עומד על הסולם כולו רועד בדרך לקיים עבירה. אמרו לו החכמים "רבנו ביישתנו" ענה להם אותו חסיד "עדיף שתתביישו בי בעולם הזה מאשר שתתביישו בי לעולם הבא".
מה רוצה ללמד אותנו הגמרא? אם עמרם החסיד לא היה עובד ה' אמיתי, לא היה כל סיכוי שבעולם שהיה עוצר וצועק "הצילו". הגמרא רצתה שנכיר בכוח של ההכנעה שהיה באותו צדיק וחסיד. ההתבוננות העמוקה שהייתה בו וההכנעה לאמת ולכוחות שפועלים בו בכל רגע הביאה אותו ליכולת לעצור בו בזמן שהאש מלחחת את קצות מהותו ולצעוק ממעמקים לה' יתברך.
יום כיפור = הבדלה
השלב הבא במסע שלנו אל עבר האור הגנוז הוא יום כיפור.
יום כיפור הוא בבחינת הבדלה – בהמשך הסיפור מספרת הגמרא על עמרם החסיד שהשביע את המלאך של האש שחדר אליו (היצר הרע) לצאת ממנו. וכך הווה – אותו מלאך יצא ופרש מהגוף שלו. אמר לו עמרם החסיד לאותו מלאך של אש "אתה אש ואני בשר ואני עדיף ממך". כוונתו הייתה לומר – אמנם אתה מלאך שכולו אש ואני רק בשר אך אם אני דווקא מעצם היותי בשר שבכל רגע יכול לחטוא צועק להשם לעזרה זה מה שהופך אותי לעדיף ממך כי אני יכול להשיג את האור הגנוז עבור הצדיקים שאתה לעולם לא תוכל להשיגו כי אינך עומד בשום ניסיון.
ההכנעה לאמת המספרת לנו אילו כוחות פועלים בנו היא המהווה את הכוח לשלב הבא – הסרת השפעת הכוחות הללו מעלנו ומשם נסללת הדרך ישירות אל החיבור אל האור הא-לוקי הטמון וגנוז בנו.
אחרי שזיהינו אילו כוחות לא מושלמים פועלים בנו אנו יכולים להבדיל אותם מאיתנו. כמשל לכך שלפני שנוכל ליצור כלי חדש עלינו לזהות קודם כל שבידנו גוש חימר לא מעובד. רק אז נוכל לעבד אותו על האובניים ולהסיר את המיותר ולהפוך אותו לכלי מפואר. רק לאחר שאנחנו מזהים 'גוש של עבודה גולמי' בנפש שלנו אנו יכולים להתחיל להפריד את הרע מהטוב ולעצב אותו לכלי לעבודת השם ולהכלת השפע מהבורא.
השלב של ההבדלה שהוא היכולת להבדיל את הרע מאיתנו קורה ביום כיפור. אנחנו מתוודים אל ה' יתברך על חטאינו שזיהינו בקרבנו ומסירים אותם מנפשנו. משל לאדם שרוצה לנקות את הבית שלו מלכלוך עליו קודם לזהות את הלכלוך (הכנעה) ואז יוכל "להבדיל" ולהרחיק אותו מביתו. תהליך הניקוי הקורה ביום כיפור מקרב אותנו אל ההמתקה הראשונית הקוראת בחג הסוכות שהיא זו שמקרבת אותנו אף יותר אל ההמתקה השלמה והסופית שקוראת בחנוכה.
סוכות = המתקה
השלב הבא במסע שלנו הוא סוכות – שלב ההמתקה. המתקה היא עצם התגלות האור. שלב "אכילת הפרי". בסוכות אנחנו יוצאים בפועל מהמדרגה הקודמת שלנו ונכנסים עם כל איברינו אל תוך גבולות הקדושה. אנחנו רוכשים עיניים שמזהות את גבולות הקדושה ונכנסים אל תוך הסוכה. כל כולנו נכנסים לתוך מציאות של קדושה. אם לכתחילה רק זיהינו כיצד אנו מתבוססים בבוץ ובהמשך התנקינו מהבוץ, בסוכות זה כבר שלב שבו הרחקנו את הבוץ לחלוטין מאיתנו ונכנסנו אל תוך גבולות האור. אנו כבר מתחברים למציאות של ניקיון רוחני.
שלב ההמתקה מתחלק לשניים –
א- המתקה שתלויה בנו בפועל
ב- ההמתקה היותר גבוהה שבה אנחנו מקבלים את האור של הבורא במתנה גמורה ממנו בלי שנוכל לפעול שם כבר כלום. כמו שאני מצווים בחנוכה "אין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד"
בסוכות זה שלב ההמתקה שתלויה בנו בפועל. אנחנו בוחרים לצאת מתוך הבית שלנו ולהיכנס אל תוך גבול הקדושה. אנחנו בוחרים לצאת מהנוחות שלנו ולחפש את הטוב של השם במקום קדוש יותר. אנו אוחזים את ארבעת המינים ומנענעים אותם לארבע כנפות הארץ בכדי למשוך את השפע, את האור האלוקי, את האור של הקדושה לתוך הלב שלנו. ואז מתגלה שמחה גדולה בחיינו. עצם הבחירה לראות את הטוב ולחפש להכניס אותו אל תוך חיינו משדר הרבה שמחה לחיינו. על כן אנו שמחים כל ימי החג בשמחת בית השואבה כאשר שיא השמחה מגיע בשמחת תורה.
חנוכה = ההמתקה הגדולה שאין אחריה חשכה
אך יש המתקה גבוהה מזו. המתקה שאינה תלויה בנו. ההמתקה הזאת קורית בחנוכה. בחנוכה, מגלים לנו חז"ל, מתגלה האור הגנוז. נרות חנוכה הקטנטנים והתמימים נושאים בקרבם אור אלוקי נשגב ונפלא – האור הגנוז. אור המקנה לנו את היכולת לראות את טובו של הבורא גם במקומות החשוכים ביותר. מול עוצם טהרת האור הגנוז הקליפה לא יכולה לעמוד. זהו אור כל כך גדול נפלא וטהור ששום חושך כבר לא יכול לכסות עליו. כאשר מאיר האור הגנוז מתבטלת החשיכה לחלוטין ומסענו הגיע לסיומו הטוב – הגאולה השלמה. חנוכה היא טעימה מהגאולה השלמה המתקרבת אלינו לאיטה. ההמתקה הגדולה שאין אחריה שום גלות.
רבינו אומר (ליקוטי מוהר"ן תנינא סימן ב) שימי חנוכה הם ימי הודאה ושעצם ההודאה ההלל והשבח לבורא הם שעשועי העולם הבא. ההודאה וההלל לבורא מסמלים את היכולת שלנו לראות שכל מה שקרה ועבר עלינו היה רק לטובה. עצם היכולת להודות גם על הרע היא מהות ההמתקה השלמה. משל לאדם שסבל ייסורים ונרפא מהם ולאחר שנרפא מהם זיהה שהייסורים הללו הם אלו שדווקא הקנו לו מתנות כל כך רבות כגון אמונה וניקוי רוחני עמוק ואז הוא פוצח בשיר הלל ושבח לבורא שגלגל עליו את אלו הייסורים. הוא מגלה שהכל היה בעצם רק אור והתגלות הטוב למרות שלכתחילה נראה כרע ומייסר.
ההמתקה הזו היא מתנה מאת הבורא. גילוי האור הגנוז זו המתנה שלו אלינו לאחר שצפה בנו וראה את המסע הארוך שעשינו על מנת להתנקות ולהיות ראויים להכיל את אורו.
לכן את נרות החנוכה אני מדליקים דווקא בשעת החשיכה המסמלת את החושך הרוחני השורר בעולם, מחוץ לביתנו ששם מדור הקליפות והמזיקים בפתח הבית שעליו נאמר "לפתח חטאת רובץ" (בראשית ד) שהיכן שיש פתח לשינוי שם רובץ החטא להחטיאנו ולגזול את ההזדמנות הטובה המצפה לנו ומתחת לעשרה טפחים אשר לשם השכינה אף פעם לא ירדה. כל אלו מסמלים את ההמתקה הגדולה בה אנו מגלים שאפילו במקומות החשוכים ביותר שהגענו אליהם שם הקב"ה נמצא איתנו ומאיר לנו את טובו. כאשר החושך נהפך לאור ומתבטלת אחיזתו בנו או אז סימן הוא עבורנו שהגיע זמן ההמתקה והגילוי שכל מה שעבר עלינו הוא רק טובה גמורה עבורנו.
אנו לא יכולים לאלץ את ההמתקה הזו. אנו יכולים לפעול להכין כלים של הכנעה הבדלה והמתקה הכפויה בנו אך את ההמתקה הגדולה איננו יכולים לאלץ להיכנס לחיינו. על כן נרות חנוכה אינם מותרים לנו לשימוש כלל אלא לראיה בלבד. כאשר תגיע השעה או אז יגיהה אור השם עלינו והוא יפדה אותנו מכל צרותנו. בחנוכה אנו טועמים טעימה של ההמתקה הגדולה שתקרא בהתגלות משיח צדקנו ובבניין בית מקדשנו.
רמז לכך מרמז לנו רבינו בסיפור מאבדת בת מלך. סיפור המתאר את מסעו של היהודי לגלות את אור השכינה ואורה של נשמתו. במסע כולו רבינו מפרט כל פרט וכל שלב לפרטי פרטים אך למרבה הפלא כאשר הסיפור מתאר את השני למלך (המייצג בסיפור את היהודי דורש הקודש) המגיע סוף סוף אל הבת מלך (נשמתו) כדי לפדותה משבייה שם רבינו מקצר וסותם את הסיפור ואומר "ואז הוציאה" ורבינו מדגיש בסיפור בפירוש שאין בכוונתו לספר לנו כיצד הוציאה. מה מטעם לכך? שרבינו רומז לנו שאת הגאולה האחרונה והסופית שהיא ההמתקה הגדולה אנו נקבל כמתנת חינם כאשר "תחפץ" האהבה להתגלות מעם הבורא. אך בינתיים יש לנו את ימי חנוכה הקדושים כדי שנוכל לטעום את טעם האור הגנוז הממתין לנו לעתיד לבוא בו נראה שכל מה שעבר עלינו דרך כל הדורות היה רק אור נפלא וטוב מלא רחמים וקדושה מאת הבורא.
לסיכום נברך שיהי נזכה כולנו להכין כלים של הכנעה הבדלה והמתקה התלויים בנו לבנותם ולפארם לפני שוכן מרומים על מנת שנזכה להיכתב לאלתר לחיים טובים ולשלום בזאת חנוכה הבאה עלינו לטובה. ואם נאמר והרי כבר עבר ראש השנה ויום כיפור וסוכות ומה יהא עלינו שלא הכנו עצמנו לקראת החתימה האחרונה? התשובה היא – בכל יום שאנו עוצרים כדי להתבונן ולראות את עצמנו באמת על מנת לעשות תושבה שלמה באותו יום זהו ראש השנה הפרטי שלנו. וכן בכל יום בו אנו מסירים את אחיזת הרע מאיתנו זהו יום הכיפורים הפרטי שלנו. וכן בכל יום בו אנו בוחרים בטוב ונכנסים במודע אל תוך גבול הקדושה זהו חג סוכות ושמחת תורה הפרטי שלנו. ואז יביט ממרום שוכן המרומים וישלח ידו אלינו לברכנו באור נפלא הגנוז לאלו מאיתנו שעברו את המסע אליו באומץ ליבם ובטוהר רוחם.
