הולך וקרב יום הילולת רבי שמעון בר יוחאי.
ידוע שיום ל"ג בעומר הוא היום בו פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות.
אמנם הם חיו ונפטרו במגפה עוד לפני התגלותו של רבי שמעון –
והרי לאחר שנפטרו כל תלמידיו התחיל רבי עקיבא מחדש
והעמיד חמישה תלמידים מצוינים שביניהם היה רבי שמעון.
ויחד עם זאת ידוע שיום ההילולא של רבי שמעון הינו נקודת ציון בה החלה המתקת הדין הקשה שפקד את תלמידי רבי עקיבא.
אמנם הם המשיכו להיפטר גם לאחר ל"ג בעומר אבל כבר לא חלו יותר מתאריך זה והלאה.
מה משמעותה של נקודת המתקה זו ואיך היא קשורה לרבי שמעון?
רבי שמעון העיד על עצמו ועל דרכו
"אנן בחביבותא תליא מילתא" – אנחנו דרכינו הן דרכי אהבה ואחוה.
דרכי התורה המתגלות דרכו טבולות באהבה וחביבות זה לזה.
ויחד עם זאת ידוע היה רבי שמעון בעוצמתו הרוחנית האדירה
שלא התפשרה על שום שמץ של שקר.
כשיצאו מהמערה הוא ובנו לאחר 12 שנה שעסקו בתורה ובכתיבת ספר הזוהר,
שרף רבי אלעזר בנו במבט עיניו כל מי שסטה מן האמת סטייה דקה.
ולכן הם הוכרחו לחזור שוב למערה לעוד שנה כדי לרכך את דרכיהם.
אם כך מניין אומר רבי שמעון "אנן בחביבותא תליא"?
אלא שרבי שמעון הוא עמוד התורה.
בתחילת הספר ליקוטי מוהר"ן מובא מאמר קצר
הפותח במילים "רבי שמעון בר יוחאי הבטיח שלא תשתכח תורה מישראל".
ומביא כעדות לכך את המובאה "כי לא תשתכח מפי זרעו"
שסופי תיבותיה יוחאי.
מפי זרעו של יוחאי (רבי שמעון) לא תשתכח התורה.
כיצד התורה וחביבות דרכיו של רבי שמעון קשורים ביחד עם תקיפותו העזה עד כדי שמלאך המוות בעצמו פחד ממנו?
רבי שמעון גילה לנו סוד גדול
והוא שאפשר להיות מחוברים לאמת של התורה
בלי להתפשר ולבלי לוותר ובלי לזוז מהאמת הטהורה –
אבל בחביבות רבה.
באהבה ובאחווה.
כמו שכתוב "האמת והשלום אהבו".
לכאורה אמת ושלום לא מסתדרים.
אם יש אמת אז עבורה מוכנים גם להילחם.
ואם יש שלום אז לעיתים צריך לוותר על האמת למענו.
להעלים עין.
לעגל פינות.
איך אפשר לא לזוז מן האמת ויחד עם זאת להיות בשלום?
התורה שעליה מעיד רבי שמעון שלא תשתכח מישראל בזכותו
מתחילה במילים "בראשית ברא אלוקים"
אומר רבי נתן סופי התיבות של מילות תחילת התורה הינן אמת.
ומסביר רבי נתן שאי אפשר לעבור את העולם הזה בשלום ללא אמת.
רק היא יכולה לקרב אותנו אל בורא עולם קרבה נצחית
כי חותמו של בורא העולם הוא אמת.
אלא שאותה אמת יכולה להיות גם זו שדווקא תרחיק אותנו מבורא עולם וזה מזה.
הכיצד?
כי חיבור לאמת אנחנו כולנו חייבים.
אלא שיש שתי בחינות של אמת.
אמת מקרבת ואמת מרחיקה.
וההבדל ביניהן מסביר את כוחו העצום של רבי שמעון
שהיווה את נקודת השוני וההמתקה בינו לבין גדולי עולם כתלמידי רבי עקיבא שלקחם הבורא.
האמת של תלמידי רבי עקיבא היתה אמת מרחיקה.
זו היא אמת שמגנה את הטעות ואת נושאה.
אמת שקובעת דין ומכריזה מלחמה על השקר.
אמת שאין בה פשרה ואין בה ראיה רחבה.
עם האמת הזו הלכו תלמידי רבי עקיבא.
הם אמנם אהבו זה את זה אבל ראו "רע" זה בזה.
אמנם ראו "רע" לשם הארה על מה שנצרך תיקון
אבל האופן היה נוקב. חד. ברור. תקיף.
אופן כזה שמרחיק את הלב במקום לקרבו ולשדלו ליצור שינוי לטובה.
גם רבי שמעון הלך עם אמת.
אבל האמת שלו היתה קרובה יותר לאמת של התורה
שהיא חותמו של בורא עולם.
זו היתה אמת מקרבת.
איך אמת מקרבת?
היא אמנם רואה את הפגם ומזהה את הדרוש תיקון.
היא אפילו מגנה את הרע אבל היא לא מאמינה לו.
היא אמת לאמיתה.
היא אמת שיודעת שתחת כל 'רע' נח 'טוב' גדול שלא מצליח לבוא לידי ביטוי.
למשל – איזה טוב נח מתחת לכעס ולקנאה?
ברור שיש לגנות כעס וקנאה.
ברור שיש לעשות תשובה.
זו היא האמת.
איזה טוב יכול להיות בכעס וקנאה?
אלא שמתחת לכל תכונה רעה ומגונה
יש עוצמה טובה ואדירה שאיבדה את דרכה.
חוזק פנימי ודבקות במטרה שלא מצליחים לבוא לידי ביטוי
וחנוקים בתוך האדם
(או כי הוא לא מאמין בעצמו או כי הוא לא השכיל לעמוד במניעות שעמדו מולו)
יכולים לייצר בתוך אותו אדם עוצמת כעס אדיר.
כל העוצמה החיובית מתהפכת לעוצמה של כעס וקנאה רק כי היא בלומה ולא מצליחה לבוא לידי גילוי.
כמו מים טהורים וטובים שעומדים זמן רב ומעלים ריח של עיפוש וריקבון.
אמת מקרבת שנקראת אמת לאמיתה שהיא האמת של רבי שמעון
שהיא האמת ה"חביבה" –
זו אמת שיודעת שתחת לכל רע נח טוב גדול ונורא.
לכן היא אמנם מגלה את הרע.
מצביעה עליו.
ואפילו מגנה אותו.
אבל זו אמת שמעידה על איבוד דרך של הטוב השורשי שנעלם תחת הרע.
זו אמת מקרבת ומחזקת.
עבור הדור שלנו שבו רבו הניסיונות הפוקדים את הצאן הצעיר
והמאיימים לנתק אותו מהטוב השורשי שלו –
רק האמת של רבי שמעון תהיה לארוכה ורפואה.
ויתקיים בנו "כי לא תשכח מפי זרעו"
